צמחי מעזבות כותב
אֲדוֹנֵי הָעוֹלָם
אִם אַתֶּם, בְּיוֹם חֹרֶף בְּאֶמְצַע הַחֹשֶׁךְ,
שׁוֹמְעִים פִּתְאֹם צְעָקָה, אוֹ דְּפִיקָה, אוֹ אֲנָחָה,
וְלֹא מְבִינִים מֵאֵיפֹה זֶה בָּא לָכֶם,
שֶׁהָרֵי אֵין אִישׁ בַּבַּיִת, כְּבָר יָמִים רַבִּים לֹא הָיָה,
דְּעוּ שֶׁאֲנַחְנוּ, הַזְּקֵנִים הַמּוּזָרִים, חוֹפְרִים לַנּוּ מִנְהָרָה
בְּתוֹךְ הַדּוֹנַג שֶׁבְּקוֹנְכִיּוֹת אָזְנֵיכֶם.
הִזָּהֲרוּ. אַל תְּגָרְדוּ בָּאֹזֶן. זֶה רַק יַכְנִיס אוֹתָנוּ עָמֹק יוֹתֵר.
אֲנַחְנוּ נְגָרֵד לָכֶם. אֲנַחְנוּ נִשְׁבֹּר אֶת הָעוֹר שבצַוָּארכֵם מבִּפְנִים.
אֲנַחְנוּ נַהֲפֹךְ אֶתְכֶם לְאַדְמַת לֵס בְּאֶמְצַע קַיִץ אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה
(חָמֵשׁ שָׁנִים לֹא הָיְתָה כָּאן טִפַּת גֶּשֶׁם. הַכֹּל נֶהְפַּך לְאָבָק).
אֲנַחְנוּ נַהֲפֹךְ אֶתְכֶם לְאָבָק, נָשִׁים בַּכּוֹס, וּנְחַכֶּה לַגֶּשֶׁם.
אֲנַחְנוּ, הַזְּקֵנִים הַמּוּזָרִים, נִפְקַח אֶת אָזְנֵיכֶם בְּכֹחַ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת מָה שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַחֲלוֹמוֹת,
וְאָז נַמְשִׁיךְ, הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁגַּם אַתֶּם תַּהַפְכוּ לִזְקֵנִים מוּזָרִים.
נִבְעַט. נָרִים אֶתְכֶם וְנוֹרִיד. נְנוֹפֵף בָּאֲוִיר
וּנְסוֹבֵב עַל אֶצְבַּע אַחַת, אוֹ עַל קְצֶה הָאַף, בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת
אוֹ מוּשָׁטוֹת, כְּמוֹ בַּקִּרְקָס הַסִּינִי הֶחָדָשׁ, הַנָּכוֹן,
שֶׁאֵין בּוֹ חַיִּים,
וְאָז, דַּקָּה וְחֵצִי לִפְנֵי הַהַפְסָקָה,
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמּוֹכֵר הַקַרְטִיבִים הָאֱלֹהִי פּוֹרֵץ אֶל הַבָּמָה,
נָעוּף: אֲנַחְנוּ, הַזְּקֵנִים הַמּוּזָרִים, אֲדוֹנֵי הָעוֹלָם
נִהְיֶה הַצְּעִירִים הַמּוּזָרִים שֶׁלָּכֶם.
וְאָז, דַּקָּה וְחֵצִי לִפְנֵי הַהַפְסָקָה,
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמּוֹכֵר הַקַרְטִיבִים הָאֱלֹהִי פּוֹרֵץ אֶל הַבָּמָה,
נָעוּף: אֲנַחְנוּ, הַזְּקֵנִים הַמּוּזָרִים, אֲדוֹנֵי הָעוֹלָם
נִהְיֶה הַצְּעִירִים הַמּוּזָרִים שֶׁלָּכֶם.
וואו
מישהו זקן ניג'ס לך בפסח?
נהדר!
תודה, מירי!
ולא, רק אני ניג'סתי לעצמי (אני כבר זקן מספיק).
זהר, שיר מקסים..יום אחד יתאחדו כל זקני העולם ויצאו מהקאקון…
תודות, תמי. הנה אנחנו כבר יוצאים!
זהר, נראה לי שאני מוכן להעשות לאבק בכוס על מנת לשמוע את מה שמסתתר מאחורי החלומות, אני מוכן להפוך לזקן מוזר כדי לעוף…
השיר נושא בתוכו איזה מסתור, עונג למרות האין חיים הקורא מתוכו.
חן חן, חן.
כנראה שיש איזה עונג באינחיים – אמרו את זה קודם, לפני.
איזה שיר מפחיד! מסוייט לגמרי…אבל אהבתי.
בתור מי שיש לה כל הזמן גרודים באוזנייים, אלרגיות ודונגים, אני מבינה עכשיו ממה זה. כל הזקנים האלה באוזניים שלי? הם מעירים אותי בלילה?
תודה, לוסי –
ואכן, אני הולך עכשיו הישר לנובל ברפואה, בעקבות פענוח עניין הדונגים, שהטריד את מחצית האנושות מאז ימי נחור.
הייי זהר
יש בשיר שלך סרט, קוראת ומרגישה שצופה בסרט, חושבת על זקנים מוזרים -צרוף חזק-
ניראה לי שאין זקן שאינו מוזר,
כך לפחות אני נילחמת בפחד מול אדוני העולם, קוראת להם מוזרים
להתראות טובה
היי טובה – תודות על תגובתך. כולנו זקנים מוזרים, לא?