צמחי מעזבות כותב

   אומברטו ג’ינאטי, זייפן האמנות השני בטיבו בעולם, שקם לתחייה שש שנים אחרי שנרצח באכזריות בידי שודד דרכים שלא ידע דבר על אומנותו, ישב בכורסא בקצה החדר ליד החלון, שאבק וגשם ואור עשו בו מעשים קסומים, ואמר: "פרשתי מן העולם כדי לנסות להבין מדוע טעמו הופך דל ומבחיל ככל שמצטברות השנים על גופו של אדם כאבק על חלון." "ומדוע חזרת"? ...

  הוא לימד אותה, במאמצים רבים שנפרשו על פני כמה וכמה ימים, לנשוף במכשיר מסובך שמתוכו מתרומם כדור וצף כאילו אין בעולם כוחות של משיכה. הם עצרו את המכונית הצהובה שגנבו בחניון ליד הכביש המהיר וישבו, הוא על קצה הכסא, היא על הכביש, מביטה ללא תנועה בבובת מלאך קטנה מגבס, כבר שחוקה מאד, ובכדור שריחף מעליה. כשהתעקם הכדור ולא ריחף ...

  A: B: בן כמה אני נראה לך? אז מה אתה חושב? A: B: אני בן עשרים וחמש. A: B: זאת המחלה שעשתה את זה. המחלה והמים. A: B: יותר המחלה מהמים. והחום. החום גם. A: B: החום פחות: המים, המחלה — A: B: שכבנו אחד ליד השני, אחד מעל השני, על מזרוני קש מפוספסים שחשבנו שעברו מן העולם. הלבנים, ...

      "תרנגולות, ואלו המגדלים אותן, וחתולים — כולם יצורים מרושעים. מדי לילה, כשאתם לא מרגישים כי אתם ישנים, הם מייללים ישר אל השמש. אחר כך, בבוקר, הם כאילו כלום,כאילו כלום, אבל הדבר, כלומר הכל, כבר נעשה. מורעלים מהגות חדשה, אתם חושבים שהדרך שבה  אתם  מסתכלים על  זה  יכולה אולי לשנות משהו. לא כך. לא כך.” לא  כך: הייתי ...