ארכיון כותב: ronitmatalon5@gmail.com

גב כף ידה (3 ו-4)

גב כף ידה (3)   ערב לפני הבוקר של מותה, בבית החולים, ידה מונחת על קפל הסדין. היא ממוללת את אימרת הסדין בין אצבעותיה, בין האצבע לאגודל. הוורידים התכלכלים שמשתרגים על הכהות של היד, צפים על פניה כמו רשת צינורות שעוד לא שוקעה בעפר, מנוקרים ממחט האינפוזיה. ממוללת וממוללת בהסח דעת חולמני. "למולל" לא היה משהו שלה, אף פעם. של ...

קרא עוד »

גב כף ידה (2)

גב כף היד היה כהה מאד, צרוב שמש, ופנים כף היד וורדרד. לפעמים הזכירו כפות ידיה  בובות כפפה בשני צבעים, שחור לבן, שמסובבים מצד לצד, שתי דמויות: הגב שהוא גם פנים והפנים שהן גם הגב. הן היו קטנות כפות ידיה, קצרות, התאימו למימדי גופה הקטן,  הדחוס והעגלגל: בסבוסה.  היא עבדה עם הידיים, רק עם הידיים, הכניסה לכל דבר את הידיים: ...

קרא עוד »

גב כף ידה (1)

גב כף ידה (1)   היו לה כפות ידיים של פועל, לא פועלת – פועל. נונה אמרה: "ידיים של גבר,  תראי איך יש לה היא ידיים של גבר." כפות ידיה שלה היו מופתיות כל כך עד שהגיעו לדרגת חפץ: צחורות-צחורות, כמעט בלי נמש, ניראו כאילו זה עתה קומחו. היוהרה הזו שבה נמשכו אצבעותיה עוד ועוד, עד מעבר לעצמן, מותחות את ...

קרא עוד »

אותו ספר (6)

שישים וחמישה בלשים בכריכה רכה תחבה אחותה מצרפת לתוך שבעים  ושש "חתיכות"  בצורות וגדלים שונים: נרתיקי  נשים מפלסטיק דמוי עור, חיקויים תוצרת סינגפור לנרתיקי המעצב הצרפתי לואי וויטון. "איך הכנסתי את כל ה romans policier האלה לתוך הלואי וויטונים, איך?" קרנה הדודה, מבסוטה מעצמה, הציתה עוד סיגריה, שוכחת את זו שהתאכלה לאיטה במאפרה. האמא חיכתה לה שתגיע "כמו למשיח", שתביא ...

קרא עוד »

אותו ספר (5)

מצאתי אותה יושבת בכורסת בית החולים, לצד המיטה, רחוצה ("קמתי ושטפתי את עצמי מוקדם מוקדם לפני כולם") עטופה ברדיד הצמר הסקוטי המשובץ שהבאתי לה, ירוק וכחול. הבוהק והמירקם הקציפתי של לחייה. אמרה שקורין אחותי הביאה לה קודם טוסט בייגל מהקפטריה למטה "ואת אלה," סימנה לעבר שידת המיטה: שש צנצנות של יוגורט "אקטימל" בחפיסת קרטון. אמרה ספק בתלונה, ספק בשביעות רצון, ...

קרא עוד »

אותו ספר (4)

אותו ספר(4)   La dame aux camelias   "היא היתה מגיעה תמיד לשאנז-אליזה לבדה, בכרכרה שלה, שהשתדלה להעלים את עצמה בתוכה ככל האפשר, בחורף עטופה ברדיד קשמיר גדול, ובקיץ – בשמלות פשוטות לגמרי: ואף שבמסלול הטיול החביב עליה חלפו לא מעט אנשים שהכירה, הנה אם חייכה אליהם במקרה, לא נגלה החיוך הזה אלא לעיניהם שלהם: היה זה חיוך היאה לשפתיה ...

קרא עוד »

אותו ספר (2-3)

אותו ספר(2) שבת אחר הצהריים,  תחילת סתיו, הסלון החשוך עם החלון הצפוני שמנורת הצד נדלקת בו כבר בארבע: היא וקורין אחותי יושבות על שתי הספות הערוכות בצורת ריש כשרגליהן אסופות תחתיהן, על השולחן הנמוך לפניהן צלחת עוגיות ממולאות תמרים שקועות בתוך גבעות של אבקת סוכר לבנה. על מישטח הזכוכית של השולחן סביב הצלחת, יש תילי אבקת סוכר לבנה. אף אחד ...

קרא עוד »

אותו ספר (1)

  אותו ספר(1) היא קראה. לילות שלמים היתה בעינים פקוחות, כיבתה את מנורת הצד ושוב הדליקה, חזרה לאותו ספר שהונח על גבו, פתוח, אותו עמוד. מה היא קראה? רק בלשים כמעט, רק בצרפתית. ערבית דיברה אבל בקושי זיהתה את האותיות: נשים בנות מעמדה ומוצאה  בקהיר לא קראו וכתבו ערבית, רק גברים וגם לא כולם. לסבא איזק, אביה, היתה פתאום איזו ...

קרא עוד »

עיניים פקוחות

לילות שלמים היתה בעינים פקוחות, חיכתה לבוקר, הדליקה את מנורת הצד הסמוכה למיטתה, כיבתה ושוב הדליקה, קוראת עוד כמה עמודים עד שעפעפיה כבדו. לא יכלה להירדם עם האור שהטילה מנורת הצד הקטנה ולא יכלה בלעדיו: הלילות היו רצף מקוטע של הבלחות אור שביניהן אזורי חושך. מתישהו נמצאה פשרה למיקוח הזה בין האור לחושך: היא הטילה מגבת על האהיל של מנורת ...

קרא עוד »

פיאצה סן-מרקו: ביקור ראשון

היינו שלושה בתצלום: הוא, האמא ואני בגיל שנה ועשרה חודשים (שנים אמרה "שנתיים" אחר כך תיקנה: "איזה שנתיים. אולי שנה ועשרה חדשים היו לך") הוא היה באיטליה. שלח לה שתבוא עם הילדה, שיראה סוף-סוף את הילדה.  הם כורעים לפני היונים, בתוך היונים, הילדה ביניהם, עומדת כמו בובה שלרגע הציבו אותה על רגליה, תמכו בה מאחור (האמא) שלא תאבד את שיווי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לronitmatalon5@gmail.com