בננות - בלוגים / / ואכלא לתורא
מספרים בחשיכה
  • אור גראור

    נולדתי ב-1982 בארה"ב ובגיל ארבע עליתי לישראל. רוב השנים, מה לעשות, גרתי בפתח-תקווה אבל בשנים האחרונות זכיתי לגור בתל-אביב. לאחרונה התחלתי דוקטוראט באסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' דן מעוז. במשך 2007-2008 גרתי בסין בעיר-הנמל שיאמן עם אשתי נגה שלמדה סינית באוניברסיטה המקומית. על חוויות היום-יום שלנו אפשר לקרוא במגזין המקוון של "מסע אחר". הסיפורים הקצרים שלי התפרסמו ברוב כתבי-העת בישראל, ובעיקר ב"קשת החדשה" בעריכת אהרן אמיר. ב-2006 הקמתי, יחד עם יעל טומשוב, את כתב-העת "אלמנך". 2007 הייתה שנה יוצאת מן הכלל. "צהרי יום ראשון על האי גרנד ז'ט" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"; יחד עם עליזה ציגלר ערכתי את האנתולוגיה "סיפורי הקשת החדשה"; ובתחילת יוני התחתנתי עם נגה גנני. בינואר 2009 יצא אור בהוצאת טובי ספרי הראשון "צייר המלחמות". התמונה בעמוד הראשי של הבלוג צולמה על-ידי מוטי קיקיון. פרסומים צייר המלחמות צייר המלחמות (הוצאת טובי 2009, ירושלים) שני צעירים מתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד מוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית-ספר עומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים מתאמצת לזכור את שמה; אישה מחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר וצייר המלחמות טובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת. 21 סיפורים בהם הדמויות חיות על הגבול: בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור. מטשטשים וחוצים גבולות, הסיפורים מושכים את הקורא לחוות א תעולמו המוכר מזוויות חדשות. צייר המלחמות באינטרנט צייר המלחמות בפייסבוק   אלמנך   אנתולוגיות סיפורי הקשת החדשה: ארבע השנים הראשונות, בעריכת עליזה ציגלר ואור גראור (כרמל 2007, ירושלים). האנתולוגיה מציגה את מיטב הסיפורים מ-16 הגיליונות הראשונים של “קשת החדשה”. בין המשתתפים ניתן למצוא את: נסים אלוני, ענת עינהר, ישעיהו קורן, יהושע קנז, אהרן אפלפלד, יחזקאל רחמים, ש. שפרה, יואב רוזן, בלה שייר, גונן נשר, עדנה שמש, בועז יזרעאלי, ליאורה ורדי ועוד. El Pueblo del Libro, בעריכת ירון אביטוב (Libresa 2007, Ecuador). הסיפור “צייר המלחמות” מופיע תחת השם “Pintor de la Guerra”. משתתפים נוספים באנתולוגיה: אהרן מגד, יחזקאל רחמים, יצחק אורפז, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יעל ישראל וירון אביטוב. האסופה הגיעה לראש טבלת רבי המכר ואף שולבה בתכנית הלימוד של כמה תיכונים בעיר קיטו ומחוצה לה. אחד אלוהינו, בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל (כרמל 2008, ירושלים). הסיפור "קדיש חיים" מופיע בשער "יש אלוהים". האנתולוגיה כוללת יצירות של 66 מחברים, החל ביוצרים קאנוניים כגון ח"נ ביאליק ולאה גולדברג, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר. על המשתתפים באנתולוגיה נמנים, בין השאר: יוסל בירשטיין, זלדה, אדם ברוך, יהודה עמיחי, אהרן מגד ודוד אבידן. על המשתתפים הצעירים יותר נמנים: שהרה בלאו, רוני סומק, יעל ישראל, משה אופיר, אריק גלסנר, נאוה סמל ועוד.  

ואכלא לתורא

לפני שבועיים נגה התחילה לתכנן את סדר פסח. החלטנו להיות נחמדים ולהזמין את הישראלים האחרים שגרים בשיאמן לארוחת ערב במסעדה המהפכנית ולהביא איתנו הגדות וחומרים אחרים. המסעדה המהפכנית נבחרה גם בגלל שהאוכל שם טעים במיוחד וגם בגלל שהם מגישים לחם-תירס – תחליף מצויין וטעים הרבה יותר, לדעתי, למצות.

יום לפני הסדר ירדנו לסופרמרקט שמתחת לבניין שלנו וחיפשנו צלחת מחולקת, מהסוג שמגישים בה ארוחות סטודנט במסעדות השכונתיות. “ארוחת סטודנט” היא כינוי כולל שלנו לכל ארוחה שכוללת, על צלחת אחת: אורז, ירקות ובשר כלשהו. בניגוד לרוב המנות הסיניות, מנה כזו מיועדת לאיש אחד בלבד.

ובכן, צלחת מחולקת לא מצאנו, אבל כן מצאנו קופסת tupperware מחולקת, כמו קופסאות הבנטו היפניות. קנינו ביצה קשה שהתבשלה בתה (דומה מאד לביצים החומות בישראל), פולקה, חסה (מרור), תפוח-אדמה (כרפס), ונגה אפילו הכינה חרוסת. התוצאה לפניכם:



בסופו של דבר, מסיבות אלו ואחרות, הישראלים האחרים ביטלו לנו. קשה לומר שהתאכזבנו – אני, כידוע, לא מחבב בני-אדם יותר מדי, וגם ככה פסח הוא חג משפחתי. באותו הקשר, אני לא מבין את המטיילים הישראלים שנוסעים לחו”ל ומשתתפים בסדרי הפסח של חב”ד. רק בגלל שאני מוקף בזרים שמדברים סינית, זה לא אומר שזר שמדבר עברית פתאום הופך לבן משפחה. הוא עדיין זר, אני עדיין לא מכיר אותו, ואין שום סיבה שאני אשיר אתו את “חד גדיא”.

אנחנו, אגב, כן שרנו את “חד גדיא”, מוקפים ברעש ובהמולה של המסעדה המהפכנית. הגענו בלילה די מטורף עבורם והמלצריות המסכנות בקושי עמדו בקצב. מאחורינו ישבה קבוצה מופרעת לגמרי של זוגות נשואים. כשהמנות שלהם לא הגיעו מספיק מהר הם התחילו לצעוק על המלצריות ובסופו של דבר הם נרגעו רק אחרי שאחת המנהלות חילקה להם קרטונים של סיגריות. ככה יצא שקיבלנו גם ארוחה טעימה וגם מופע.

קראנו את ההגדה (לפחות, נגה קראה – אני דפדפתי ונהנתי מגילויי פולניות כגון: “ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים.”) ואכלנו צלי עם תפוחי-אדמה, ירקות מאודים, לחם-תירס ובטטות מזוגגות בסוכר. כשהגענו לעשר המכות קראנו אותן לפי הסדר ולאחר כל מכה טבלנו זרת בכוסית תה.

ועל זה נאמר:

אילו הטיסנו לסין, ולא הוציאנו מבייג’ינג – דיינו.
אילו הוציאנו מבייג’ינג, ולא הביאנו לשיאמן – דיינו.
אילו הביאנו לשיאמן, ולא האכילנו לרוב – דיינו, דיינו, דיינו.

חג שמח לכולם ועיכולים קלים,

נגה ואור

7 תגובות

  1. ומה שבטוח ששיאמן לא קילקלה לכם את חוש ההומור ואת יכולת האילתור, ועדיין אתם בני חורין. שיהיה לכם טוב ושמח.

  2. ממש בני תורא. חג שמח!

  3. שלום אור,
    תודה על חוויות סין שאתה החולק איתנו ממרחקים…
    שמחה לקרוא וטוב לשמוע ממך,
    חג שמח
    עדנה

  4. אחלה תורא אור ונגה

    חג שמח ומועדים שיאמנים לשמחה

  5. אחלה אכלא לתורא! חג שמח!

  6. כמה נחמד המגש הזה… והתיאור החי.

    חג שמח נגה ואור.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאור גראור