סבינה מסג משוררת ומתרגמת

  לחגית המחפשת מיתוסים מקומיים.  לא המצאתי את האגדה הזאת. אני רק כתבתי אותה לילדים, בחרוזים. אני חושבת שלמרות שהיא מופיעה ב"ספר טבריה" כאגדה ערבית. הבאר הנרמזת כאן היא באר מרים – מיתוס אדיר, בפני עצמה.   עֲדוּלָה              אַגָּדַת הַכִּנֶּרֶת      מֵאֵיפֹה  יֵשׁ  לָנוּ  כִּנֶּרֶת? שָׁאַלְתִּי  עַרְבִיָּה   זְקֵנָה,  וְאָז  סִפְּרָה  לִי  הָעִוֶּרֶת  אֵיךְ שֶׁלִּפְנֵי  מִילְיוֹן שָׁנָה כְּשֶׁהָיְתָה ...

  *   תַסְקִין          עִם זֶה  שֶׁאַתָּה מַזְקִין   אַךְ אַל תַּסְכִּים.    וְאַל תִּצְטַעֵר –  הַצְעֵר  כָּל יוֹם וְיוֹם לְעַצְמוֹ , עֲשֵׂה  אוֹתוֹ נוֹסֵק , קוֹסֵם  ,שָׁר…    זֶה עוֹד אֶפְשָׁר.    וְעִם יָמִים צְעִירִים וּבוֹעֲטִים         " כָּזֶה שׁוֹבָב!"    הֵם לֹא יִרְצוּ אוֹתְךָ כָּל כָּךְ מַהֵר                הָאָבוֹת    שֶׁעִמָּהֶם אַתָּה אָמוּר  לִשְׁכַּב.    

  אֵיזֶה עֵסֶק!       כָּל יוֹם שׁוֹקְלִים מֵחָדָשׁ אֶת הָעִסְקָה  שֶׁעָשִׂינוּ עִם הַחַיִּים:  מְרִימִים גַּבָּהּ,                עוֹקְצִים אוֹתָם,   מְאַיְּמִים עֲלֵיהֶם בְּבִטּוּל,    אַךְ כַּמָּה הַלֵּב נִבְהַל כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ  וְלוּ  מַכָּר מִקְרִי, נִפְטָר וְנֶעֱלָם   מִן הַקָּהָל   שֶׁל  הָעוֹסְקִים   מֻרְשִׁים   זְעִירִים   פְּטוּרִים

               יוֹם טוֹב      עוֹד יוֹם בּוֹ      בַּרְזֶל הַמְּצִיאוּת  אֵינוֹ מַעֲלֵה             חֲלוּדָה   תַּחַת   גֶּשֶׁם  הַמַּאֲוַיִּים .  

  נעים להיזכר בתקופת גידול הילדים.  היינו חברים של עודד ובילי מוסקונה-לרמן (הוזכרה כאן על ידי יעל לאחרונה). עודד היה ועודנו מומחה ואוהב המדבר. אנחנו לא.  אבל הלכנו איתם לנגב וישננו בלילה… ושמענו זאבים ונרגענו כשעודד שכנע אותנו שהם לא מזיקים. בבקר, באמת קמנו בריאים ושלמים.     עדולה    מַחֲנֵה פֶּסַח     מַה נִּשְׁתַּנָּה?  מַה נִּשְׁתַּנָּה? שֶׁהַלַּיְלָה נִישַׁן ...

    עֲדוּלָה             מֹשֶׁה בַּתֵּבָה                עַל  מֵי הַיְּאוֹר  שָׁט   מֹשֶׁה  בַּתֵּבָה . . .             מִן הַחוֹף  מַשְׁגִּיחָה   אֲחוֹתוֹ  הַטּוֹבָה:             צַרִיךַ  לְהוֹצִיא  אֶת  מֹשֶׁה  מִן  הַמַּיִם             כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא  אֶת                                    הָעָם   מִמִּצְרַיִם!      

  הפוסט של ענת העציב אותי. אני זקוקה להרגשה שיש לנו ארץ. מכוון שאני כותבת על שולחנו של יגאל אלון – אני לא יכולה שלא להרגיש בחריפות כי מה שבאמת חסר לנו הוא החזון.                           קִבּוּץ     בַּחֲזִית חָזוֹן בִּלְתִּי נִפְרַץ : מִפְלָס עוֹלֶה מַמָּשׁ מוּל הָעֵינַיִם! חֲצִי הָאִי שֶׁצִּמֵּחַ עֵשֶׂב              ...

 כשהייתי בת 16 נהגתי להראות שירים לאברהם שלונסקי, שהיה  אז המשורר הנערץ עלי. היו לו משפטים שנחרתים בזכרון. פעם כתב לי:              "כדי להיות משורר דרושים         לב מבין ויד בונה לב מבין יש לך  את היד את צריכה עדיין לאמן" משפט זה ועוד כמה גורמים ,שעוד אספר עליהם בעתיד, גרמו לי ל 20 שנות עבודה בלי לפרסם– אימון ...

  עֲדוּלָה       לֵיל הַסֵּדֶר   הַשֻּׁלְחָן עָגֹל, מִסְּבִיבוֹ … כֻּלָּם.  מַפַּת-הַשֻּׁלְחָן  הִיא  מַפַּת הָעוֹלָם.        

עֲדוּלָה                  בִּנְמַל חֵיפָה     הַסְּפִינָה  הֶעֶלְתָה  אֶת   כָּל    הַנּוֹסְעִים             וְהִפְלִיגָה  אֶל   לֵב  הַיָּם.   מְעַנְיֵן    מַה נָּשְׂאוּ  אִתָּם הַנּוֹסְעִים                     בְּחַדְרֵי  לִבָּם.     בְּחַדְרֵי-לִבִּי  תָּמִיד  מְחַכִּים   ( כְּמוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר )             מִישֶׁהוּ   תָּמִיד  נִמְצָא   בַּמֶּרְחַקִּים  וְכִסְּאוֹ           מְמַלֵּא  אֶת  הַחֶדֶר.