נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
יש ואני מרים ראשי מבין ספריי, פותח את המכשיר הזה הצבעוני המזיז דמויות נעות (לרוב חסרות משמעות) לפני עיניי, מתעורר ומבין שאלה סיפורים שונים, כולם שיעמום המחץ שאינם נוגעים לי כהוא זה, עולם של שטויות במיץ עגבניות ב-T.V., חומר אינפנטילי, סליחה, על מכות ועל …בקיצור, לא ממש משעשע או מחכים, אז אני פותח "Mezzo" ונהנה. – זה מה שבערך רציתי לומר.
נכון ונפלא
כי שאר הגלים [הרשתות] הם מי מדמנה משמימים.
ובגלים של קול המוסיקה
צף קרש הצלה קטן…
יוסף, יוסף, אילו ידעת מה היה ההמשך והורדתי! אולי לכבודך אתן את הגירבה הארוכה יותר.
אמירה מאד מקוממת, "מדמנה". לא הייתי מעזה להשתמש בה באופן גורף שכזה. יש עוד הרבה מוזיקה נפלאה שאינה מבייבת!
גם "mezzo".
יש ואני מרים ראשי מבין ספריי, פותח את המכשיר הזה הצבעוני המזיז דמויות נעות (לרוב חסרות משמעות) לפני עיניי, מתעורר ומבין שאלה סיפורים שונים, כולם שיעמום המחץ שאינם נוגעים לי כהוא זה, עולם של שטויות במיץ עגבניות ב-T.V., חומר אינפנטילי, סליחה, על מכות ועל …בקיצור, לא ממש משעשע או מחכים, אז אני פותח "Mezzo" ונהנה. – זה מה שבערך רציתי לומר.
אני עדיין בעידן הרדיו. אך mezzo נשמע מצויין.
במיוחד שבלילה, החל מחצות, יש שם קול/כל המוסיקה, רק מוסיקה, כל הלילה, ובלי דיבורים בכלל. מאד מרגיע לסובלים מנדודי שינה 🙂
קול המוסיקה עושה לי בית בכל מקום שאני נמצאת. ואם אני מכבה ושומעת את המוסיקה ממשיכה מבית אחר… אני מרגישה שבתוך עמי אני יושבת. הרגשה נדירה.
אכן, כמה מעט צריך בשביל העושר והאושר הזה!
אצלי דרך הטלוויזיה, ערוץ הרדיו 87.
אכן דקות של אשר, קצר כהרף עין.
תודה, חני.