יוֹם כִּנֶּרֶת
בֹּקֶר שֶׁל יוֹם חָפְשִׁי —
כָּל שְׁעוֹתָיו
מֻנָּחוֹת לָךְ בַּכִּיס
כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת אָנִיס
שֶׁהִגְנִיבָה לָךְ סָבְתָא, מִיָּד לְיָד ,
מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁל כֻּלָּם…
וְעַכְשָׁו, סוֹף סוֹף, לֹא רוֹאִים…
וְאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא!
צִי צִבְעוֹנִי שֶׁל סִירוֹת מִפְרָשׂ–
יַלְדֵי הַיַּמִּיָּה יוֹצְאִים לַיָּם,
מוּכָנִים לִכְבֹּשׁ כָּל
לֵב.
הָאֲגַם ה'סוֹאֵן' שָׁלֵו .
יֶלֶד נִכְנַס עִם סִירָתוֹ
לְתוֹךְ אֵזוֹר זַהֲרוּרֵי הַבֹּקֶר…
מִפְרָשׂוֹ דֶּגֶל
שֶׁל הַמַּיִם הַטֶרִיטוֹרְיָאלִים
שֶׁל הָרֶגַע.
וְעַכְשָׁו הוּא נִסְחַף לְתוֹךְ הַקָנִים —
דַּרְוִישִׁים שְׁקֵטִים ,
מְסוֹבְבִים אֶת הָעוֹלָם
עַל רֶגֶל דַּקָּה ,בָּבוּאוֹתֵיהֶם
מְחַקּוֹת נַחֲשֵׁי מַיִם…
וְהָאֲוִיר — קוֹסְמטְקַאִית רַעֲנַנָּה,
מוֹרַחַת לָךְ מְשָׁחוֹת עַל הַפָּנִים
כְּמוֹשַׁחַת אוֹתָךְ לַמַּלְכָּה
עַל יַבָּשׁוֹת וְעַל אִיִּים וְעַל יָמִים…
אֵלֶּה הֶחֳמָרִים. כָּל הֶחֳמָרִים כָּאן.
כָּל מַרְכִּיבֵי הַמַּתְכּוֹן הֶעָשִׁיר
הַתָּלוּי בָּאֲוִיר,
מַמְתִּין לִשְׁעַת כֹּשֶׁר…
כְּבָר עָשׂוּ מִזֶּה
אֹשֶׁר.
עֲשִׂי מִזֶּה
שִׁיר.
השיר הוא האושר לכותב ולקורא. התעלות.
תודה, מירי. יש ימים כאלה. שיש לך זמן, ויש לך חמרים… הכל מרחף מסביבך…. וצריך רק לתפוש!
סבינה
אני אוהב את ארץ ישראל בשירים שלך.
אני אוהב את העיניים שרואות ארץ ישראל ולא לוחכות את המיתוסים בארצות אחרות כאילו העושר של מה שרחוק יפה יותר.
תודה, יוסף. אכן רק ארץ ישראל שווה כתיבה מבחינתי. לעולם לא אכיר באמת ארץ אחרת עד כדי לכתוב עליה כתיבה שלא מריחה מתיירות.
מאד מצטרפת לדבריו של יוסף.
חמרים חמרים ערמת על שפת אגם והשיר יפה כארמון רב תפארת
תודה, משה.
אשרי הכנרת
אשרי ימת גינוסר
אגם הפלאים המסתיר את בארה של מרים
לעתיד לבוא.
ואשרי סבינה, שומרת הסף של מימי ישראל.
רות, תודה. אחרי הדילמה אם לנסוע לחיפה לערב של משה יצחקי או אליך לתל אביב– מכריע השתל שעשו לי שמנפח לי את הפנים ואינני רוצה להראותם בשום מקום. שיהיה בהצלחה.
מקסים סבינה, ים של אהבה בשיר לכנרת