לאחר שהופיע "מונוגמיה עילית" אני עורכת בימים אלה את "שפת ים כנרת" וקשה לי מרוב שירים! ובכל זאת
עוֹד לֹא כָּתַבְתִּי דַּי
כִּמְעַט יוֹבֵל
אֲבָל עוֹד לֹא בִּלִּיתִי דַּי עִם הַשָּׂפָה, עִם הַיָּמִים
וְלִבִּי בַּל עִמִּי ; כִּי לֹא אָהַבְתִּי דַּי , כָּתַבְתִּי דַּי הִפְלַגְתִּי דַּי , נָגַעְתִּי דַּי נִסִּיתִי דַּי יָדִי בַּעֲשִׂיַּת נִסִּים!
הִסִּיתִי דַּי אֶת הָרְעָשִׁים, הִשְׁלַכְתִּי דַּי חַכָּה דַּקָּה וַאֲרֻכָּה כְּמוֹ מֵחוּשָׁהּ וְלֹא שָלַוְותִּי כְּדַּיָּג ,
שָׁקַעְתִּי כְּמָצוֹף, שָׁלִיתִי לִי גּוּפִים מְלֵאִים חַיִּים
מְפַרְפְּרִים , מִתְנַעֲרִים וּמַתִּיזִים
לְכָל הַכִּוּוּנִים שֶׁל הַמִּלָּה!
לֹא, לֹא הוֹצֵאתִי דַּי קְרָסִים ,בְּמוֹ יָדַי , מִתּוֹךְ לֹעוֹת דָּגִים וְהֶחְזַרְתִּים לַיָּם אוֹ הֵטַלְתִים לַסַּלְסִלָּה הַמְּחֻפָּה
וְלֹא הִרְשֵתִי לִי לָשֵׂאת עֵינַי אֶל עוֹד דָּגִים! וְעוֹד דָּגִים ! וְעוֹד דָּגִים! כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת לְגַמְרֵי מִשֶּׁלּוֹ
בְּתוֹכְכֵי סַלּוֹ –
לֹא, עוֹד לֹא!
גַּם לֹא
אָיַּמְתִּי לוֹ כְַּנִדְגָּלוֹת
וְלֹא קִיַּמְתִּי דַּי אֶת הַקַּיָּם ,לֹא שַׂמְתִּי כְּחוֹתָם
וְלֹא פִּתִּיתִי דַּי אֶת הַנִּסְתָּר
לִסְתֹּר אֶת הַנִּגְלֶה ,לְגַלּוֹת לֵב,
לָגֹל אֶת הַבַּזֶּלֶת
מִפִּי
בְּאֵר
מִרְיָם.
סבינה, בהצלחה בכל. את כמעין המתגבר..
" ולא פתיתי די את הנסתר"
איזה יופי של שורה.
סבינה שיר ניפלא. מלא בעמקות וביופי.
שלך תהל
תודה, תהל.
סבינה יקרה
ייתכן שדברי אלה יתארכו.
מכיון שהזכרת בשורה האחרונה את אם כל הבארות ואת הבזלת היושבת על פיה החלטתי לפתוח את פי הוירטואלי שוב ולבקש קודם כל ולפני הכל את סליחתך.
לשיר שהקדשת לאהרון לפני כמה שירים שאלתי אותך שאלה שלא הייתי צריכה לשאול ,היא בעצם נובעת מאי הבנתי את רוח סיפרך "מונוגמיה עילית" . אני הוצאתי שיר זה מהקשרו. רבות חשבתי מאז ללא כל תגובה נרגזת מצידך ועל כך אני מודה לך ולאצילותך. הבנתי קודם כל שהספר שעדיין איננו בידיי הוא מכלול של חיים ובו עליות וירידות התקרבות והתרחקות אבל , בעיקר אהבה גדולה של שניכם שמן הראוי שתירשם לפרטיה כפי שודאי יש בספר, שאני מכירה אולי רק משירים שהתפרסמו בבלוג. הבנתי שאמן זכאי לספר את חייו,זכות שלא נטלתי לעצמי עדיין מרוב התחשבות בכולם. זה כמובן לא מצדיק את הביקורת שכתבתי בשום צורה. זכותך,חייך,יצירתך,כשרונך ומחייבותך לייעוד שלך הם מה שיש לעשות. כמו השיר הזה שכתבת כאן. עבודה.
הערצתי לך
מירי
"שפת ים כנרת" שם נפלא לבציר השיר העשיר
חשבון נפש של משורר אמיתי מול עצמו ומול הטבע סביב.
תודה, רות.
מירי, תגובותיך המעמיקות עושות את הבלוג הזה לאיכותי.
תודה סבינה
נס הפת והדגים את סבינה !
חושבת כמו שולמית "שפת ים כנרת" מקסים
תודה, ריקי.