סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

חצבים

 

 

לאחרונה אני נוסעת הרבה באוטובוסים. חוצה את הארץ   נסוע ושוב   באור ובחושך… מין  פטרול  לראות  מה חדש בצמחייה? אילו עופות נודדים הגיעו לברכות הדגים?

והחדשות, והמוסיקה, והאנשים, והחיילים…

 

כבר התחילו להצטבר אצלי : "שירים מחלון האוטובוס". הנה אחד, עכשווי:

 

 

 

חֲצָבִים

 

 

אֵיךְ יָכִילוּ

     חֲצָבִים קְלוּשִׁים

  בַּמַּחְצָבוֹת הָעֲצוּבוֹת

לְצַד הַכְּבִישׁ

 

    אֶת שְׁלַל

             הָאַגָּדוֹת

עַל אוֹדוֹתָם?

 

 

 

 

11 תגובות

  1. סבינה,
    את כתבת חצב למעצב, אך הרי לא זה המצב, האל לחצב קצב יופי, על כן מה ולמה החלטת למצוא בו דופי? האל רבים רציו, והחצב מקדים ומבשר כדי שלא יאחר את החורף, כפי שעושים רוב רעיו צמחי הבצל. רק זה חבל שבחלוני על האדניה אינני יכול להצמיח פרחי ענק כאלה, בעוד שיתר הבצלצלים לא צומחים, לא יודע למה, אולי בכל זאת עוד מוקדם, לכן היה טוב לו גם בביתי היה איזה מחצב שבזכותם את אומרת שהחצבים פורחים.

  2. שיר יפה, סבינה

  3. איריס אליה כהן

    הנה עוד שיר שזורק אותי אל ילדותי.זורק. לא לוקח. שמעת את החבטה אצלי, מעבר לים?
    אלא שבילדותי היו החצבים עצובים, והמחצבות קלושות.

  4. ניסוח יפה לשאלה יפה.
    התשובה נעוצה אולי בהתבוננות מקרוב (שקשה לעשות דרך חלון האוטובוס הנוסע מהר): אז אפשר לראות שיכול להיות להם בכל זאת הרבה חן – וזה אולי יאפשר להם להכיל גם אגדות.

    • עדה, עלית על עניין מהותי. כשחולפים מהר– הנוף נראה קלוש. כשחיים בו יום אחר יום– הוא יכול להיות עז ומלא תכן. יש לי חצבים בחצר– הם מלאים ונפלאים ומצדיקים את האגדות על אי האפשרות להזיזם מן המקום, על היותם מסמני גבול. איזה אגדות עוד יש על חצבים?

      אולי אגדת כתה א' של חצב-סתו?

      • אולי השורות הבאות לא יהיו מיותרות – תמיד לומדים משהו, ותודות על ההזדמנות.

        יש אגדות ומנהגים הקשורים בחצבים. הבה נכיר את טבע החצב.

        מוקדש לסבינה:

        חצב מצוי
        Urginea maritima

        למרות שהוא ראש וראשון לסמלי הסתיו, החצב חוצב את דרכו החוצה באדמה היבשה בשיא הקיץ, ומתחיל לפרוח באוגוסט דווקא, ממש לפני שאנחנו מתחילים להאמין שהחום הנורא הזה ייגמר אי פעם. בעצם, הוא אינו נמנה עם פורחי הסתיו (המכונים גם 'מבשרי הגשם'), אלא עם 'מבשרי הסתיו', ועתה הוא בשיא פריחתו.

        למרות שהחורף מקדים בצפון הקר, החצבים פורחים דווקא מהדרום צפונה, וכן מלמטה למעלה: הפרחים הראשונים פורחים בתחתית עמוד התפרחת, הם נסגרים לעת ערב ולמחרת כבר פתוחים הפרחים בטבעת שמעליהם. העמוד, שיכול לשאת עד 300 פרחים, ניצב בודד באדמה, מתריס בפריחתו היפה אל מול הסביבה היבשה והקוצנית. הוא עשוי לעלות על גובהו של אדם ומרשים מאוד, אך גם הפרח הכוכבי הקטן יפה מאוד במבט מקרוב. אין צורך "לנסוע לראות חצבים", אפשר פשוט לשים לב בדרך לתפרחות הגבוהות, ולעצור להתבונן.

        בבצל החצב הגדול תאים צורבים המונעים מצאן והבקר לאכלו, ולכן הוא נפוץ בעיקר בשטחי מרעה בכל איזורי צפון הארץ ומרכזה. גם העלים הירוקים שמלבלבים לאחר תום הפריחה רעילים, אך לעתים נאכלים על ידי דרבנים וצבאים. מפני האדם מגן עליו החוק: הוא פרח מוגן.

        המנהג הערבי הוא לשתול חצבים לסימון גבולות החלקות החקלאיות (כפי שהיה בימי התלמוד), ובסמוך לבתי הקברות. לובנו מסמל את טוהר המתים, ופריחתו המחודשת מדי שנה מסמלת את חיי הנצח. ויש גם סיבה מעשית – בצלי החצב שימשו כמרחיקי בעלי החיים בכלל והצבועים בפרט. אמונה עממית נוספת היא שהחצב פורח ביום בו מתמלא הזית שמן.

        ריכוזים של חצבים יש מדרום לירדן ההררי ליד גשר בנות יעקב, בכביש היורד מערד לכיוון עין בוקק וכן בכביש לכיוון מצדה, ליד ראס עלי שבנחל ציפורי, בתל שימרון שבעמק יזרעאל, בתל חדיד שליד יער בן שמן, ובעצם איפה לא. 'גבעת החצבים' אמנם נשמע כמו שם של פרויקט נדל"ן, אבל בכמה מקומות זה גם שם מקום, למשל גבעת הקברים באזור הנקראת גם גבעת החצבים, וישנה זו של מטולה – על כתפי נחל עיון שפע חצבים, והקטע הסמוך לבית הקברות, נקרא בפי ילדי המושבה הצפונית "גבעת החצבים". חצבים יש גם בערים. ריכוז החצבים הגדול בירושלים הוא בגבעת התנ"ך (לצד דרך חברון, בין תחנת הרכבת הישנה בעמק רפאים לבין מלון הר-ציון והכנסייה הסקוטית). אנשי השפלה יכולים למצוא ריכוז גדול מאוד בתל גריסה (גבעת נפוליאון) שבגבול פארק הירקון עם קצהו המערבי של רחוב רוקח ברמת גן, וכן לצד מערות אפקה (מערות קבורה שומרונית). תוכניות פיתוח מאיימות על האיזור, ומספרים כי ניתן לראות שם קבוצת חצבים בצורת המילה האנגלית HELP.

        . . .

  5. סבינה, יפה המבט מחלון האוטובוס…
    ואלו כנראה חצבים עירוניים, עם סיפורים אורבניים…

  6. מאוסף סיפורי חצבים:

    יהודה צורף, 05/10/2008, באימגו, מספר על כברת קרקע שנותרה קרוב לבית בו הוא גר. היה כאן פעם פרדס שנעקר, ואחר כך צמחה שם צמחיית פרא עשירה. "כרישי נדל"ן" עמדו לנעוץ שניהם בקרקע, כדי להתעשר, וכהכנת הקרקע גרמו לשריפת הצמחייה במקום.
    צורף כותב:
    לפני מספר ימים אזרתי עוז והחלטתי לטייל בכברת האדמה השרופה. תהיתי האם הגשם הראשון, שאומנם היה חטוף, עשה נפלאות כלשהן באדמה החרוכה. צבעו השחור של האפר שלט בכל.
    פתאום, הפלא ופלא, התקשיתי להאמין למראה המלבב שהתגלה לעיניי, בנקודה מסויימת מתוך מרחבי האפר הקודר הזדקרה בחן חבורה צפופה ובודדת של חצבים נדירים ביופיים.
    החצב כידוע הוא צמח מופלא, שמחזורי העולם פועמים בשורשיו הנטועים בעמקי הקרקע. החצב המלבלב מתוך האפר הוא השורשיות הצרופה, ששום פגעי אש, מבול וסער לא יכניעוה, ומתוך כל אסון, פגע וצרה היא תעלה כפורחת

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג