בננות - בלוגים / סבינה מסג / אגדה סינית, לאהרון
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

אגדה סינית, לאהרון

 

 במעריב לפני שבוע  הופיע השיר הזה  בטור של מנחם בן  תחת הכותרת:

       השורות הכי יפות בעברית.

 

הוא גם אומר שם  שהנה נפתרה חידת סבינה מסג.

 

זהו שיר  מגיל   20.  נכתב בתקופת ההתבודדות שלנו.  גזרתי על עצמי לא להיכנס  למירוץ קריירה, לחיות על פי הקצב הפנימי ועל פי שעון הטבע, אבל בכל זאת רציתי איזשהו אישור שהשירים טובים. אז שלחתי אנונימית  לעכשו ולהארץ  לא יכולתי לבדוק אם הם התפרסמו, אך כנראה שכן.  ושם זהותו של הכותב היתה חידה, עד שכעבור 20 שנה התחלתי להופיע בחוגים ספרותיים.

 

מנחם בן כנראה קרא את השיר אז  בעכשו ואהב אותו וזכר אותו בעל פה

(כמו שהוא זוכר מאות שירים) והנה הוא מגלה אותו בפתיחה לספרי החדש מונוגמיה עילית.

 

 

 בְּאַגָּדָה  סִינִית  

 

                                                       לאהרון (1963)

 

 

בְּאַגָּדָה  סִינִית  עַתִּיקָה

 

 גִּלִּיתִי   עַל עַצְמֵנוּ

 

שֶׁכְּבָר  בְּהִוָּלְדֵנו

 

ּ דֻּבַּר  בָּנוּ  גָּבוֹהַּ,

 

וְהָאֵלִים  קָשְׁרוּ  בְּסֶרֶט

 

אֶת  רַגְלֵינוּ,

 

          וּבַּיָּמִים   צָמַחְנוּ  מִמֶּרְחָק

 

וְהַשָּׁמַיִם

        הֻתְאֲמוּ

 

                   לְמִדּוֹתֵינוּ.

 

 

23 תגובות

  1. באמת שיר נפלא

  2. מקסים…נקשרתי גם לשיר הזה.

  3. איריס קובליו

    שיר נפלא ביוןתר סבינה
    אגזור ואשמור

  4. מירי פליישר

    נפלא נפלא

  5. שיר מופלא, סבינה יקרה,
    דובר בנו גבוה גם עכשיו, גם אחרי,
    שלא נשכח, לא נתיר סרט,
    והשמיים יותאמו לכל מידה שנרצה לצמוח. זה לא נחלת העבר. רק הבחירה היא שלנו.

  6. מנחם בן צודק מאוד. זה שיר יפה ומעורר מחשבה ודמיון. מלבד זאת ברכות סבינה, את היום על השער של "סגנון" ב"מעריב". לא רק בר רפאלי או פנינה רוזנבלום – גם משוררות ראויות לבוא בשער. כתבה מעניינת מאוד – "מונוגמיה אהובתי". כדאי בהחלט לקרוא. רני.

  7. הוו יפה שלי
    הוו מקסימה שלי
    שיר שנותן משמעות חדשה לשירה
    להתראות טובה

  8. מנחם בן צודק

  9. שיר מושלם, סבינה, כל כך יפה.

  10. יפה ,סבינה, אכן השמיים הותאמו למידותינו ואנו צריכים לשאוף להרים את אותם השמיים ,כדי להמשיך בצמיחה. יפה שירך,סבינה

  11. שלום סבינה

    רציתי להגיב על שירך בהארץ" בתחילת החודש ונקלעתי לסיני הזה בו שברת שורות כדרכך ללא כל מטרה, ומביאים לי את הסעיפ . והינה לא! והשיר מתישר לימין, ושפוי, ונוגע, וממש טוב! כלומר:טוב (אין לי פה אות גדולה), מאד שמחתי, שסוף -סוף כך אתפעל. איך זה קרה? מאיפה זה בא?

    ורק הצעה קלה: לא נוצצים אלא נצנצים
    * ולהתקשר בטלפון רק

    איך זה קרה? מאפה זה בא?

    שלך תמיד רמיד

  12. אכן שיר יפה. העולם כולו הופך לסד אישי ולמרחב אישי גם יחד.

  13. נהדר.
    וְהַשָּׁמַיִם
    הֻתְאֲמוּ
    לְמִדּוֹתֵינוּ.
    דרך נהדרת לספר ולהביע את אין גבול האהבה.ובעצם גם גורל…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג