היום אנחנו חיים בחוף גינוסר—החוף המערבי של הכנרת. והעינים נישאות אל החוף המזרחי, חוף עין גב, בו חיינו תקופות ארוכות במחנה כמו של רובינזון קרוזו, כשהיינו צעירים ומרדנים וחוקרים : כיצד ראוי לחיות?!
בִּצְעִירוּתֵינוּ
הָיוּ לָנוּ אֵיקָלִיפְּטוּסִים בִּצְעִירוּתֵינוּ בְּעֵין גֵּב
וְהָיוּ מַשָּׁבִים מְבֻשָּׂמִים שֶׁל עֲשַׁן מְדוּרוֹת הֶעָלִים
וְקֶרֶן אוֹר פָּרְטָה עַל הַגְּזָעִים
הַמִּתְקַלְּפִים מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת
עֲלֵיהֶן חָרָטֵנוּ זֶה לְזוֹ 'סוֹדוֹת כְּמוּסִים'
וְעָשִׂינוּ 'מַחֲנֶה'! 'מַחְנֶה' מַמָּשׁ!
חַיִּים אֶת יַלְדוּתֵנוּ מֵחָדָשׁ —
הַפַּעַם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ!
בְּלִי הוֹרִים, בְּלִי חֲבֵרִים, בְּלִי אֱלֹהִים
בְּלִי דְּגָלִים, בְּלִי תָּכְנִיּוֹת לֶעָתִיד… רַק חַכּוֹת-בּוֹסִים
מוּרָמוֹת
וְסַלִּים
שֶׁקָּלַעְנוּ
מִסַּנְסַנֵּי דְּקָלִים
לִתְפֹּשׂ
דָּגִים
וְאוּלַי ,תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ , אֶת
טַעַם הַחַיִּים.
אני מריחה את האיקליפטוסים לכל אורך שירך הכתוב בירוק, סבינה.
בצעירותכם ובבגרותכם, אתם יודעים לחיות !
תודה, רונית.
את יודעת מה באמת כתבנו על אותן קליפות אקליפטוס? "האמנות היא כח!"
יפה ומרגש – החיים, השיר, השירים…
רצף שירים היוצר משמעות, וגורם לי לחייך מול המסך הירקרק-אקליפטוס…
מזה מקנאה בך שהיה לכם את זה 🙂
האקליפטוסים המים, הכנרת טעם החיים בשירך, סבינה
סבינה, החלק השני של השיר החושני והיפה המתחיל בשורה
חַיִּים אֶת יַלְדוּתֵנוּ מֵחָדָשׁ —
יכול בקלות להתפס על ידי הקורא כמתייחס להווה. עד שהמילה 'שקלענו' מחזירה אותנו לעבר.
אני חושב שזה מיחד את השיר מלהיות עוד שיר נוסטלגי ורציתי לשאול אם הוא נכתב כך במודע
סבינה יקרה, הייתם ונותרתם זוג מיוחד במינו שחי בטב ויצר אמנות ותרבות. אשריכם על השנים ההן.