סבינה מסג משוררת ומתרגמת
לרגל הארועים בהר הבית
לֵב זָהָב
לִירוּשָׁלַיִם יֵשׁ
לֵב זָהָב
בִּדְמוּת
כִּפַּת הַזָּהָב
עַל הַר הַמּוֹרִיָּה —
מַרְהִיבָה
עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,
מַכְאִיבָה
עַד
אֶבֶן
הַשְּׁתִיָּה.
לרגל הארועים בהר הבית
לֵב זָהָב
לִירוּשָׁלַיִם יֵשׁ
לֵב זָהָב
בִּדְמוּת
כִּפַּת הַזָּהָב
עַל הַר הַמּוֹרִיָּה —
מַרְהִיבָה
עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,
מַכְאִיבָה
עַד
אֶבֶן
הַשְּׁתִיָּה.
שיר חד ויפה.
יש שיר שלך במוסף מעריב של היום…
למי שמחפש זהב כואב – גם לחיפה יש לב של זהב בדמות כפת זהב על הר הכרמל וגם כיפה זו שיכת לבני דת אחרת ותקועה בליבה של העיר. אלא מה, הייתי מציע להניח את הכאבים הקדושים והכרוניים האלה בצד ולהתמקד בכאבים אחרים הניתנים לריפוי או הרפיה שכן הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו הוא הפיכת הסכסוך הלאומי,ישראלי-פלסטיני, לסכסוך דתי, יהודי-מוסלמי כפי שמנסים לעשות הגרועים באויבינו – איראן ושלוחותיה באזור חמאס וחיזבאללה. וגם כמה פנטים מקומיים יהודים ומוסלמים.
סברינה יקירתי, שום דבר מהנאמר למעלה אינו מתיחס כמובן אלייך אישית, פשוט תפסתי טרמפ על הכותרת של הפוסט שלך כדי להביע עמדה מקיפה יותר לגבי מה שקורה סביב הר הבית.
סבינה
ולא סברינה
🙂
לחיפה יש את רגלי הזהב של איל גולאסה
וכיפת הזהב של יענקל'ה שחר
ונמל ואוניות
ופועלי נמל
ופועלות
לחיפה יש את רגלי השהב של איל גולאסה
וכיפת הזהב של יענקל'ה שחר
ונמל ואוניות
ופועלי נמל
ופועלות
נמל
בלילות
אהוד, מסכימה איתך. אבל יש הבדל בין הבהיים הנחמדים המייפים את חיפה לבין המוסלמים מעוררי המהומות ממש על הר הבית.
נכון שקיצוניים מוסלמים מנסים ללבות יצרים וחלילה לי להשוותם לבהאים וענין כיפת הזהב החיפאית רק שימש אותי כפלטפורמה להגיד את מה שאמרתי ואומר שוב בצורה קצת שונה : אסור לממשלת ישראל להיות צודקת בענין הר הבית שכן אז היא משחקת לידיהם של המוסלמים הקיצוניים וגם לידיהם היהודים הקיצוניים שמחפשים את ההתפוצצות כל אחד מטעמיו הוא.
בסיטואציה הזאת חשוב למנהיגינו להיות חכמים ולהנמיך את הלהבות. אם חפצי חיים בשלום הם כדאי להם להקשיב למה שיש למלך עבדאללה מירדן להגיד בנידון שכן נראה שירש מאביו את חכמת החיים וההתפשרות כדרך היחידה להישרדות במרחב המטורף בו אנו חיים.
מצויין וכואב…לכולם. מוסלמים, יהודים ונוצרים
מצוין סבינה{יש אנשים עם לב של אבן…}
"הגאולה תבוא רק אם יגידו: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו".
לא האבנים, סבינה; הירושלמים הם ליבה של העיר ירושלים.
שיר מוכר ואהוב.