בתגובה לשאלה של יהודית 'מי האיש' המאושר
לָשִׁיר בָּאַמְבַּטְיָה
עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר 'שָׁרָה בָּאַמְבַּטְיָה' …
סְתָם בִּשְׁבִילִי:
שִׁיר הַשִּׁירִים
שִׁיר הַשְּׁרִירִים
הַמִתְרַפִּים
הַמַרְפִּים פִּתְאוֹם
מְעַשׁוֹת
חֶפְצָם
וּפוֹצְחִים בָּ'חָפֵץ חַיִּים'!
יפה סבינה שעת אשר קצרה במקלחת עם שיר על השפתיים.
תודה, חני. אני שרה בכל היזדמנות, בעיקר בנסיעות ליליות. הלוואי שאף פעם לא נפסיק לשיר!
שיר שובבי.
תודה, יעל.
לסבינה – באהבה
בַּקִּבּוּץ
זֶה שִׁיר הַכַּפְכַּפִים
זֶה שִׁיר הַמְקַלַּחַת
גְּבָרִים וְנָשִׁים בַּקִּבּוּץ
רוֹחֲצִים בְּיַחַד.
הַגְּבָרִים דָּנִים
בְּעִנְיָנַי הָרֶפֶת,
זֶה מְקוֹם הַוְּעִידָה
עַל שְׂדוֹת הָאַסְפֶּסֶת.
אַךְ אִם אִישׁ שָׁם לְבַד
הוּא נוֹתֵן בְּשִׁיר קוֹלוֹ.
חֲזֵהוּ מִתְרַחֵב: הוּא שָׁר
חָזָק וּמְאֻשָּׁר. כֻּלּוֹ
מְאֹשָׁשׁ: הַקִּירוֹת
כְּלֵי אָקוּסְטִיקָה.
הוּא מְזַיֵּף: אַךְ שִׁירוֹ
מִ"צְּלִילֵי הַמּוּסִיקָה"!
זֶה שִׁיר הַכַּפְכַּפִים
זֶה שִׁיר הַמְקַלַּחַת
גְּבָרִים וְנָשִׁים בַּקִּבּוּץ
רוֹחֲצִים בְּיַחַד
(רַק קִיר דַּק בֵּינֵיהֶם,
שֶׁלֹּא יִרְאוּ לָהֶם אֶת הַתַּחַת).
משה, היו זמנים! כבר לא מתרחצים ביחד!!! אבל השיר חמוד, ואם כתבת אותו במיוחד– לכבוד לי ולמקלחת המשותפת העומדת ריקה מחכה שיהפכו אותה למוזיאון
סבינה
כתבתי אותו בהשראת שירך, ולמקרא שירך.
-ותודה על תגובתך הנאה ועל קבלתך את השיר.ובנוסף, אומר: אני מקבל ממך בדרך זו מתנות. וכזכורני, כבר היה דבר כזה פעם. תודי: אין כמוני בתגובות אליך: איש מהמגיבים איננו מגיב כמוני בשיר.
ולענין: באמת יש לי אוצר חוויות על המקלחות המשותפות האלה. אבל זה סוד. הבעיה החלה כשהחליפו את מבני הפח (עם חורי המסמרים בו וכיו"ב עוד מיני חורים) במבני בטון…
סתם להיות מאושרת, איזה יופי.
שיר מתוק-מתוק.
תודה, יעל.
איזה יופי לכתוב שיר על העונג הקטן הזה.
יש לי חבר משורר ופסיכולוג הטוען כי האושר הוא אוסף של רגעים קטנים.
'החפץ חיים' ידע לשמור על הלשון (קבע הלכות בנושא לשון הרע) אבל לא ידעתי שבא אצלך לחדר האמבטיה..:)
תמי, בואי נשיר ביחד, מקלחת או לא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב…"
תמי, בואי נשיר ביחד, מקלחת או לא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב…"
את יודעת סבינה?, זה משפט כל כך אהוב, כל כך יפה והלוואי ויתגשם אצל כולנו.
כן, מתאים לאחל עכשו: שנראה בטוב!