בעקבות הפוסט של יעל. בקבוץ יש הרבה קשישים עם מטפלים זרים, אבל בניהם נוכחים שם כל הזמן. לשכני רפאל בן ה 94 יש בנים טובים במיוחד הקוראים לו בקול סיפורים שהוא עצמו כתב על נעוריו בעין גב… וגם אנחנו מקשיבים בסתר.
צֶאֱלוֹן
בְּצִלְּךָ , הַשָּׁכֵן בֵּן ה 70
מְסַפֵּר לְהוֹרָיו בְּנֵי ה 90
בְּקוֹל מֻגְזָם ,
כְּמוֹ לִילָדִים , שֶׁיָּבִינוּ
לַמְרוֹת הַשְּׁמִיעָה הַפּוֹחֶתֶת,
הַמָּסָךְ הַיּוֹרֵד
וְגַם אַתָּה
מַאְדִּים שָׁם בְּאֹפֶן מֻגְזָם!
שֶׁנִּרְאֶה ,
לַמְרוֹת הַלְּקוּת, הַנָּכוּת, אִי-הַנּוֹכְחוּת,
הַקַּלּוּת הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת שֶׁל בְּרִיחָה מִן הָעוֹלָם הַגָּדוֹל
אֶל הַמָּסָךְ הַקָּטָן
שֶׁבּוֹ הֻרְגַּלְנוּ לַאֲדֻמִּים מֻגְזָמִים בְּהַרְבֵּה
אַתָּה חִוֵּר לְעֻמָּתָם
אַתָּה תָּמִים: מַה זֶּה פְּרָחִים
וְלוּ כֻּלָּם פְּתוּחִים
בְּיַחַד, בְּכָל מְּאֹדָם –
לְעֻמַּת אֵשׁ!
לְעֻמַּת דָּם!
"מַה זֶּה פְּרָחִים
וְלוּ כֻּלָּם פְּתוּחִים
בְּיַחַד, בְּכָל מְּאֹדָם – "
כמה יפה!!
איזו מסירות וכיבוד הורים. כל הכבוד. גמר חתימה טובה.
הלוואי! גמר טוב.
שיר יפיפה. בקיבוץ באמת יותר טוב, זה קצת כמו המשפחה המורחבת של פעם.
כשקראתי את שיר ראיתי כמו תמונה משפחתית של ארבעה דורות.
כרגיל, מאוד יפה.
חתימה טובה.
יפה!
אידיליה קיבוצית של הנותרים, המבוגרים, והדור הצעיר שפחת באש ובדם-עצוב, סבינה..
נוגע ללב, סבינה.
באמת מה זה פרחים לעומת האדם או אהבה או לעזור.