נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
בהתחשב בכמות השירים הטובים שכתב אנונימוס ידידנו, אני חושב שלא היה לו זמן להסתובב ברחובות ולקבל שירים מקולגות.
(אבל ברצינות – הגיג מקסים על שאלת הבעלות לגבי שירים, על השאלה האם זה באמת חשוב מי חתום על היצירה, מבחינת הדרך שבה אנו שופטים אותה).
אין לי שום ספק שעדיף לקרוא שיר בלי לדעת את שם מחברו.
לא אנונימוס מסתובב ברחובות, אלא העורך. העורך הוא זה שדוחפים לו שירים ליד, בעוד שיריו של אנונימוס מגיעים בדרך מסתורית.