סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

אנונימוס

 

           אַנוֹנִימוּס                         

 

אַנוֹנִימוּס

     הָיָה מְשׁוֹרֵר טוֹב

 וְגַם חָכָם –

 

הוּא יָדַע שֶׁקַל  יוֹתֵר לְהַאֲמִין

                         לְקוֹל  מֵאוֹב

 מֵאֲשֶׁר לְקוֹלֶגָה

               שֶׁפָּגַשְׁתָּ הָרֶגַע

בָּרְחוֹב

 

 וְדָחַף לְךָ שִׁיר לַיָּד.

 

 

 

2 תגובות

  1. בהתחשב בכמות השירים הטובים שכתב אנונימוס ידידנו, אני חושב שלא היה לו זמן להסתובב ברחובות ולקבל שירים מקולגות.

    (אבל ברצינות – הגיג מקסים על שאלת הבעלות לגבי שירים, על השאלה האם זה באמת חשוב מי חתום על היצירה, מבחינת הדרך שבה אנו שופטים אותה).

    • אין לי שום ספק שעדיף לקרוא שיר בלי לדעת את שם מחברו.

      לא אנונימוס מסתובב ברחובות, אלא העורך. העורך הוא זה שדוחפים לו שירים ליד, בעוד שיריו של אנונימוס מגיעים בדרך מסתורית.

השאר תגובה ל רונן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג