הילדה שהייתי ביפו

 

היום ערכתי שיטוט בשכונת ילדותי  . את מה שכתבתי עוד צריך לשמור ,לבחון, לערוך. אך לפני שנים רבות באותו מקום, נכתב השיר הבא.

 

 

 

 

   

                       הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי בְּיָפוֹ

 

 

 

הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי בְּיָפוֹ

   לֹא רוֹצָה  הַיּוֹם לְבֵית-הַסֵּפֶר ,

חוֹזֶרֶת דֶּרֶךְ קִצּוּרִים

                    מִגַּן –תָּמָר     עַד   גְּבוּל-בַּת-יָם ,

הִיא מַתְחִילָה פִּתְאוֹם אֶת הָעוֹלָם!

הִיא מַתְחִילָה פִּתְאוֹם  עִם  הָעוֹלָם!

וּמְצַפְצֶפֶת עַל הַיֶּתֶר, צִפְצוּף אָרֹךְ

כְּכָל שֶׁהוּא נָבוֹך,ְ כְּכָל שֶׁהוּא   מָבוֹךְ בּוֹכֶה

 

 

אִמִּי יָפָה ,

רַק בַּת 26!

אִמָּא,  לָמָּה לֹא תֵּלְכִי  

                לִהְיוֹת    מַלְכַּת יֹפִי?

—  יוֹתֵר יָפָה   מֵאִמָּא שֶׁל רַעְיָה

הַבַּת שֶׁל הָרוֹפֵא!

 

וְלֹא לִלְמֹד בָּלֶט,

זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם.

          סוֹף הָעוֹלָם  זֶה הַכֶּתֶם 

שֶׁיֵּשׁ לִי עַל הַזְּרוֹעַ ,

אִם יַהֲפֹךְ סַרְטָן

 

וְגַם לֹא זֶה —

לִהְיוֹת מוּכָן,

   חָשׁוּב לְהִתְכּוֹנֵן,

          לָדַעַת לְקַדֵּם  אֶת   הָרָחוֹק    רָחוֹק…

 

שֶׁלֹּא   לִהְיוֹת   לִצְחוֹק  .