שירים על מונוגמיה

 

זהו זה, אני מגלה: עומד לצאת לי ספר שירים  ראשון מזה 7 שנים, ואתם הרי יודעים שיש לי שירים לספר בשנה, אבל…  גם זה טוב.

 

מביך אותי שם הספר  "מונוגמיה עילית"  וגם תכנו—הרבה יותר טבעי לי לפרסם שירים על הכנרת מאשר  על זוגיות. אבל…. גם זה צריך.

 

 

השיר הזה הוא חלק ממחזור ארוך שנולד מחוויית הפגישה עם הבית הראשון, המתמוטט, שבו שיכננו את אהבתנו הצעירה. וזה  לא היה על שפת הכנרת כי אם על שפת המוסררה, ובכל — זאת גן העדן של אדם וחוה.

 

 

 

 

 

אֲתַר  הָאֹשֶׁר  הָרִאשׁוֹן

       הַבַּיִת  עַל  שְׂפַת   הַ מ וּ סְ רָ רָ ה                             

 

 

 

*

 

 

בֵּית  הַבָּתִּים  —  שָׁקוּעַ עַד  הַחַלּוֹנוֹת  בְּקַשׁ

 

 בֵּית חֲלוֹמוֹת,

             'בַּיִת רִאשׁוֹן'        מִקְדַּשׁ

חָרֵב

 

  גַּן גֵּרוּשַׁי

 בְּלִי  חֶרֶב

            מִתְהַפֶּכֶת

 

 הִנֵּה  אֲנִי דּוֹרֶכֶת

בַּלֵּב הַמצוּנטָר

           שֶׁל  הַחֶדֶר   בּוֹ לָמַדְנוּ   לֶאֱהֹב

 

וּמַעֲלָה בָּאוֹב   וּמַעֲלָה בָּאוֹב

 

וּמְכַבָּה אֶת הַנַּיָּד

  כְּמוֹ לִפְנֵי    סֶרֶט    הַרְצָאָה   אוֹ מַחֲזֶה

 

שֶׁלֹּא  תִּתְקַשֵּׁר!

 

 שֶׁלֹּא  תִּתְקַשֵּׁר  לַזֶּה

 

 

 

*

 

 

אֶת  הָאַהֲבָה

 

שֶׁהָיְתָה

 

          כָּאן

 

 

 

שֶׁאָכֵן  הָיְתָה

 

שֶׁבַּעְלִיל  הָיְתָה

 

 

 שֶׁאֲנִי עֲדַיִן כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירתָה

 

 

 

שֶׁהָיְתָה  שִׁירָה

  

 שֶׁעֲדַיִן  שְׁרִירָהּ

 

 

 לַמְרוֹת שֶׁהִיא  לֹא  קַיֶּמֶת,

 

 שֶׁשּׁוּב אֵינֶנָּה מְאֻיֶּמֶת   (רַק מֵתַי נוֹתְרוּ לִי

                               רַק בָּהֶם בִּלְבַד

                               לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת

                                סַכִּינוֹ הַחַד)

 

אִישׁ לֹא יְמוֹטֵט

 

אִישׁ לֹא יְמוֹתֵת

 

אִישׁ לֹא יְאוֹתֵת  לַצּוּנָמִי לְכַסּוֹתָהּ

 

 

 

 אֲפִלּו    לֹּא

 

       אַתָּה