כִּנֶּרֶת
רֶטֶט עָבַר
בְּיַעֲרוֹת הַסוּף
שֶׁעַל סִפִּי
כִּי אַתְּ עוֹשָׂה פִּתְאוֹם
גַּלִּים כְּמוֹ גְּדוֹלָה!
אֲנִי נִדְרֶכֶת
וּמְכִינָה כְּבָר הַר נְיָר
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה שׁוּם דָּבָר, זוֹ רַק סְפִינָת מִתְפַּלְּלִים עוֹבֶרֶת שֶׁדּוֹחֶפֶת
אֶת גּוּפֵךְ …
אֲבָל אֲנִי 'שָׁם בִּשְׁבִילֵךְ ' רוֹאָה וּמִתְפַּעֶלֶת
כְּמוֹ אֵם
מִצְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל יֶלֶד
מְאֻתְגָּר.
סבינה, הכנרת שלך נושמת חיה, יש לה גוף ונשמה,
עוד תשוב הכנרת ותתמלא כבימים עברו ותזכי,סבינה, למלא את הר הניר בשבחיה
תודה על הברכה, אהוד. היום ביליתי בחצר המנזר בעין כרם במקום שלי מול ברכה האגירה העתיקה. היא ריקה. גם שם בצורת.
הי סבינה, יערות סוף במקום כנרת, במיוחד בשלהי אוגוסט, אבל ככל שתהיה ילד מאותגר, היא שלנו והיא מרטיטה תמיד. שירך מקסים.
תודה, סיגל. הדימוי הזה עלה בדעתי אולי, כי אני באמת מסתובבת על החופים כל נכדתי המאותגרת, המקסימה, מאיה.