בהמשך לשיר הילדות ביפו…
סְבָכוֹת
מְבַצַּעַת תַּרְגִּילֵי הִתְעַמְּלוּת נֶגֶד הַבְּלוּת
עַל דַּף הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הַבָּלָטוֹת
הַבּוֹטוֹת, הַמַּבְלִיטוֹת
גַּם מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ,
פּוֹתֶרֶת תַּשְׁבֵּץ, תָּשְּחֵץ , מְשַׂחֶקֶת דּוֹמִינוֹ, דּוּק…
מִתְרוֹצֶצֶת-מְקַפֶּצֶת בִּקְלָס סוֹלִיטֶר
מֵאֲחוֹרֵי הַסּוֹרֵג ,
הַטֶּקְסְט הַלֹּא כָּתוּב
שֶׁל טֶכְּסְטִיל הַוִּילוֹן ,
הַשְּׁתִי וְעֵרֶב הֶהָדוּק שֶׁל יְרִיעַת הַיּוֹם,
הַחַלּוֹן מְרֻבֵּה הַשְּׁמָשׁוֹת
הַנִּפְתָּח אֶל מִשְׁבְּצוֹת הַפַלְחָה שֶׁבַּגַּיְא ,
הַחֹשֶׁן הַזֶּה שֶׁל הַכֹּהֶנֶת שֶׁאֲנִי,
בְּרֵכוֹת הַדָיִיג
בְּחָמַדִיָה שֶׁל חֶמְדַּת חַיַּי !
עוֹזֶרֶת לְגַלְגֵּל אֶת הַגְּלוֹבּוּס הַמְּרֻשָּׁת
הַקּוֹרֵץ לְכָל קַצְווֹת תֵּבֵל,
חַיָּה עִם רֶשֶׁת דָיִיג בָּהוֹל וְרֶשֶׁת צֵל בַּגַּן
וּבְּעִקַּר
מְשַׂחֶקֶת 'צוֹלְלוֹת'
עִם אָחִי הַשַּׁתְקָן
לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס לְאָבְּרַבָּנֵל
בַּשָּׁעוֹת הַלֹּא שְׁחוּקוֹת הַהֵן
בִּרְחוֹב מוֹפְתִי 34
בַּחֲדַר הָרַחֲצָה הַצּוֹנֵן כִּבְאֵר
עִם הָרִצְפָּה שֶׁטִּפְּסָה עַל הַקִּירוֹת
שֶׁפָּרְצָה צֹּהַרִים אֶל הַחוֹלוֹת
בָּהֶם אֲנַחְנוּ עֲדַיִן מַחְבִּיאִים
כֶּסֶף גָּנוּב מֵאַבָּא
כְּדֵי שֶׁנִּמְצָא לוֹ אוֹתוֹ
וְנִמְצָא חֵן
סבינה,
איזה תיאור מתגלגל
וכמה דברים שהוא חושף מילדות אחת
לא פשוטה.
אהבתי את המעבר בין ההווה לבין העבר,
"ובעיקר".
באמת בעיקר אנחנו שם. תמיד.
השיר כולו מרגש. אבל במיוחד השורות האחרונות המקפלות בתוכן הסתכלות מבוגרת על הנסיון המכמיר לשאת חן בעיני האב.
אוהב את הערבוב בין הווה לעבר כאשר הגבולות מטושטשים על ידי שימוש בלשון הווה. אוהב את ההתעמלות נגד הבלות, את הבלטות, את הרצפה שטיפסה על הקירות ואת הסיפור הנהדר בשורות האחרונות שהייתי מכנה, אומנות התימצות השירי.
לטעמי השיר הוא דוגמה ליתרון המילים על התמונות
תודה, אהוד. איזו הגדרה: יתרון המלים על התמונות–זה גדול! ושימושי. כמה פעמים אני מנסה לומר את זה ולא מוצאת את המלים, ביחוד בשירה לילדים.
סבינה, הדיבור המפרט המתגלגל ומפרט לפרטי פרטים למעשה ילדה לחוצה טוחנת את הזמן כדי לא לראות דברים סביבה…עד שקופץ המשפט הקטן על האח, לפני שנכנס לאברבנל..ואז הסגירה עם למצוא חן ..
אהבתי איך שהשיר בנוי ואותך שאת "גיבורת כנרת".
תמי, תודה תודה תודה וד"ש מהכנרת בחלון– היא מיוחדת בבקר שבת.
כמוני עומדים ילדים על החוף, והמה בני דייגים…
זה כל כך יפה סבינה. קיבלתי צמרמורת קלה.
תודה, יעל. כל מה שנוגע לי ולאחי– מעניין אותך.
כמה יפה, כמה קשה.
כדרכך סבינה, היופי והכנות משתלבים.מחדדים זכרונות ילדות אחרים…