עַל הַדֶּשֶׁא
יֵשׁ לִי פְּנַאי;
רַמְזוֹר זַהֲרוּרֵי הַבֹּקֶר עוֹצֵר לִי אֶת הַיּוֹם
אוֹצֵר לִי אֶת הַזְּמַן
סוֹגֵר אוֹתוֹ בְּסֶכֶר ,
הוּא לֹא עוֹבֵר —
כְּלוּם לֹא בּוֹעֵר
אֵינִי רוֹצָה לוֹמַר דָּבָר יוֹתֵר
אָז
אִם אֶרְצֶה אֶעֱשֶׂה מִן הַדֶּשֶׁא
אֶשֶׁד
שֶׁל מַשְׁמָעֻיּוֹת
מִן הַדְּלִי שֶׁלְּיָדִי
יֶלֶד,
יַלְדָּה
אַיֵּה הִיא?
הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי בְּגִבְעַת-עֲלִיָּה?!
שֶׁלֹּא נוֹלְדָה מִן הַיָּם
אוֹ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אֶל
אֲבָל לֹא חָדְלָה לְהִוָּלֵד מֵרֹאשָׁהּ שֶׁלָּהּ,
אַיֵּה הִיא:
טִפְּסָה עַל רֶכֶס הַכֻּרְכָּר
הַמִּשְׁתַּפֵּל אֶל שְׂפַת הַסִּי-פָּאלַאס ?
רִחֲפָה כְּרוּחַ מֵעַל לַשּׁוּנִיּוֹת
לִרְאוֹת אִם נִלְכְּדוּ דְּגִיגִים בַּחֹר בְּגִיגִיתָהּ?
הָלְכָה לִרְעוֹת בָּאָחוּ
שֶׁל פִּרְחֵי הַחֹרֶף
לְיָּד (אוֹ לְרַגְלֵי )
חוֹמַת בֵּית הַקְּבָרוֹת?
כְּשֶׁתִּנְחַת בַּתַּחֲנָה
שֶׁלֹּא תִּקַּח קַו 41 לְ'בֵּית הַסֵּפֶר הַיָּרֹק ' 'דֹּב הוֹז'
שֶׁתַּעֲלֶה עַל 841 לְגִינוֹסָר
תָּבוֹא הֲלוֹם
אֵשֵׁב מוּלָהּ
נִנְעַץ עֵינֵינוּ בַּזַּהֲרוּרִים,
נוֹשִׁיט זָרֵי
רָזִים
שֶׁטֶּרֶם פַּג תְּקָפָם,
כִּשְׁנֵי זָרִים
שֶׁנִּקְלְעוּ לְחוֹף
אַחֵר
אֲבָל אוֹתוֹ הַיָּם
סבינה, הכל נמצא בילדה הזו ובא אל השירים שלה. כל כך הרבה דברים היא מחייה ו"טרם פג תוקפם".
"אֲבָל לֹא חָדְלָה לְהִוָּלֵד מֵרֹאשָׁהּ שֶׁלָּהּ,"- משפט שמאוד אהבתי..
שבת נעימה לך.
סבינה, אהבתי את הילדה שנולדה מהראש של עצמה… איזה יופי של שיר!
סבינה, אשפית של שפה ומקום. כל כך הרבה משחקי מלים ואותיות משתלבים לשירה של געגועים לילדות כמו קסומה שאינה חדלה להשפיע עליך. לכי לאורה והשפיעי עלינו פרחים ואור של טבע וילדות.
שיר נוגע ללב על הפגישה עם הילדה שהיית, שמגולל חיים וסופו חיבוק במלים האוספות זמן אל זמן, "אבל אותו הים".
אמיר, איזה יופי לשמוע ממך! עכשו נלך יחדיו, הילדה ואני , לשחות באגם משובב הלב הזה שכל הזמן מאלץ אותך להתפלל.
סבינה עדולה יקרה שלי, אימצתי את השיר בתור ילד, וגם בתור אמא. מחבק אותך עד שתימעכי מרוב אהבתי.
כשעדולה פגשה את סבינה.
הקול – קול סבינה, והד עדולה חותר מתחת.
שיר מרגש, סבינה.
מפגש מקסים עם הילדה שהיית.
(הייתי מקצץ טיפה בהתחלה, אבל זה לא משנה את העובדה שנגעת בי).