ספרים מומלצים: מכתבים ויופי

שבוע הספר | ספרים מומלצים: מכתבים ויופי

מאת סבינה מסג

תגיות: שבוע הספר, סבינה מסג

בחרתי להתמקד בשני ספרים שלא קיבלו מספיק תשומת לב בשנה החולפת: "מכתב לנכד מאת סבא" של נדב לויתן (הוצאת לב ספרים) ו"יופי מאוחר" של טוביה ריבנר (הוצאת קשב).

איני מכירה יצירות ספרות רבות העוסקות באהבת סב ונכד. הראשונה העולה על דעתי היא ספר השירים של ויקטור הוגו מ-1877, "האמנות של להיות סבא". זהו קובץ שירים רגישים וקלים בהרבה משיריו הרגילים. פתאום קם סופר גדול ומתפנה לילדים קטנים וכותב לא "שירי ילדים", אלא שירים על מערכת יחסים עם שני נכדים אהובים.

גם אצלנו קרה הנס הזה. פתאום מתיישב במאי גדול כנדב לויתן וכותב ספר קטן, בלי בימוי ובלי תסריט, "ישר מהלב", על מערכת יחסים עם נכדו. זה אפילו אינו ספר אלא "מכתב". אך כמו ששיר הוא מכתב שאדם כותב לעצמו בתקווה שמישהו מציץ מעבר לכתף, כך גם כאן – הספר נועד לכולנו, והוא כתוב היטב, תמציתי כמו שיר, קונקרטי כמו סרט, מרגש כמו החיים כשהם נתפשים בכל מלאותם, הכוללת גם כאב וסופיות. אחד הדברים שאהבתי בו הוא ההסכנה עם הזיקנה והחוכמה לעשות את המירב ממה שהיא מזמנת, במקום הניסיונות המוכרים-מגוחכים להיות עוד קצת צעיר.

הביקורת האקולוגית על תרבות המערב טוענת שחסרים לנו זקנים חכמים המסוגלים לחנוך את הצעירים לחיים של אחריות. יש המבליטים במיוחד את החסך הרגשי בין גברים במשפחה, כלומר בין סב או אב לבן. את הספר הזה כתב סב שאינו חושש להביע רגשות, סב שאף על פי שגדל בבית ילדים בקיבוץ, רחוק מכל עניין יהודי, הוא נכנס באופן טבעי לתפקיד של מנחיל המסורת, השפה ותחושת הפליאה לייצור החדש המצטרף לשבט.

"יופי מאוחר" של טוביה ריבנר הוא ספר דק. חלק מדפיו תפוס על ידי ציורים של אחרים. על העטיפה נראה תצלום של עצי פקאן בשלכת, מעשה ידי המשורר עצמו. מנתונים אלה אפשר כבר לחוש מה מצפה בטקסטים עצמם: התרפקות על קשרי חברות ועל יופיו של העולם, רגע לפני פרידה. אפשר היה לקרוא לספר גם "הזקן והיופי", שכן יופיו של הטבע לעולם אינו מאוחר או מוקדם בהיותו מחזורי. לא כך חיי אדם. וכשם שת"ס אליוט כתב בפתח "ארץ השממה" כי "אפריל הוא האכזר בחודשים", והתכוון אכזר כלפי מי שאינו מתחדש עם הטבע, כך אומר ריבנר בקובץ מאוחר, שקט ומהורהר זה: "עיני רואות/ פחות תמיד פחות", ובמקום אחר בספר: "גם לסוף יש כבוד משל עצמו". ובכל זאת, "כל היופי הזה/ למרות/ למרות".

הספר מלא שורות שמתחשק לצטט והוא כולו פליאה המעוררת את כל החושים. כל זאת מבלי להשכיח שהסוף קרוב ויש להכיר בו, בלי להיתפס לאשליות. בחרתי בספר הזה בהיותו יצירה של מי שעבר את כל התלאות והדרמה של חיי יהודי במאה ה-20, היה למשורר, נכנס לקאנון של השירה העברית כשהוענק לו פרס ישראל לפני שנה, ועכשיו הוא מוכן לצאת מן העולם מפויס, כמי שחייו הוגשמו. אני כמובן מאחלת לו להישאר אתנו ולהעניק לנו עוד משיריו הנחוצים.