"האמת באשר לשירים": באמת, אני חושבת שחלק גדול מהכתיבה הוא האדריכלות והתיזמור. בשבילי שירה היא יותר מכל איזה עודף אנרגיה או התרגשות שרוצה לבנות משהו, רוצה להעמיד מבנה ולהכנס לשכון בתוכו.
כמו שאמר לי פעם שלונסקי, כדי להיות משורר צריך לב מבין ויד בונה.
עֵצוֹת לְעַצְמִי
תּוֹרִידִי מִן הַמִּלִּים
אֶת הַהִתְרוֹצְצוּת לִמְצֹא חֵן
לִמְצֹא חָתָן
וְאַל תָּרִיצִי אוֹתָן לְפָנֶיךָ כְּמוֹ סוּסִים
שֶׁל אֵיזוֹ מֶרְכָּבָה פִּלְאִית.
תְּנִי לְהֵן לְהִשְׂתָּרֵךְ אַחֲרַיִךְ כְּמוֹ כֶּלֶב,
לְרַחְרֵחַ זוֹ אֶת זוֹ,
לִזְקֹף אֶת אָזְנֵיהֶן לְמַשֶּׁהוּ שֶׁזָּז אֵי שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים…
תְּנִי לְהֵן לְהִצְטַנֵּף
עַל מַרְצֶפֶת מוּצֶפֶת שֶׁמֶשׁ
לְרַגְלֵי הָאֲדוֹנִית
הַיּוֹשֶׁבֶת מִתַּחַת לַזַּיִת
מִזֶּה שָׁעָה, מִזֶּה מִילְיוֹן שָׁנָה —
מְלַמֶּדֶת אֶת יָדֶיהָ לִבְנוֹת בַּיִת
שֶׁיִּהְיֶה
הַמִּלָּה
הָאַחֲרוֹנָה.
איזה שיר רעיון חמוד לעצות. אני תמיד רואה שהמילים נמצאות לפניי מרקדות חמקניות וצחקניות, והנה הן משתרכות אחרייך כמו כלב, בהחלט מעמיד אותך במצב של שליטה על בניין הבית.
תודה, סיגל. אנחנו והמלים… והשאיפה לבנות מהן עולם כמו בבנג הגדול ההוא.
נפלא
ונדמה לי שבכי הוא לא בדיוק הטריגר לכתיבה שלך כמו שכתבת לפליאתי בשיר הקודם, יותר כמו פה, איזו בריאה.
אז המחלקה הזו היא הבריאתנים?
מירי, מתאים לך מאד הרעיון שהאמנות היא לבנות כלי ולשכון בתוכו!
התאים לי גם הארכאולוגים שמתקנים אמפורות.
אבל את סבינה מה מתאים לך ?
את מכריחה אותי לחשוב באמת, ולא רק ללכת עם השיר אל האמת שלו.
את מה שבאמת מתאים לי… אני לא בטוחה שהגדרתי. זה צריך להיות משהו כמו כנפיים… של לצאת מזה! לצאת מן הסידורים! מן החיים הרגילים, למשהו יותר עשיר, אולי יותר גבוה, שמפעיל את כולי, שלוקח אותי למקום שמשם רואים את הדברים בפרופורציה… מין מעוף! צריך להוסיף לשיר משהו על אסטרונאוטים!
אוהבת 🙂
אני לא נכנסת לכאן בתקופה האחרונה ואם כן – לשנייה או שתיים. שמחה מאד שנעצרתי כאן. סבינה, שיר יפהפה. שווה לחכות מיליון שנה רק כדי לבנות בית שיהיה המילה האחרונה. יפה מאד!
שירה, כמה טוב שנכנסת ואהבת.
זה מלמד, סבינה. (ערספואטיקה אתם קוראים לזה אצלכם ? :))
אין לי ניסייון רב בכתיבת שירה,
אבל מבחינתי מדובר בשילוב של תחושות ברורות שניקוות ואת מרגישה שהולך להיות שיר, לבין עבודה קשה (הצד החלש שלי).
צד העבודה הוא המבדיל בין אדם רגיש שמביע את רגשותיו למשורר שכותב שירה. אחד התרגילים לתלמידים הוא לא לכתוב על עצמם, לבנות שיר שבו השפה והעצמים של העולם מוצאים לעצמם בית.
"כדי להיות משורר צריך לב מבין ויד בונה." שלונסקי באמת נותן במשפט הזה המון, במעט מילים.
"לרגלי האדונית" נזכרתי בספר "אדונית התבלינים" בריפוי שלה בעזרת תבלינים..ואת "אדונית המילים".
תודה, תמי, אחפש את "אדונית התבלינים". אני מכירה את המלה מן הספור של עגנון "האדונית והרוכל". אם ניכנס להקשרים של האדונית הזו… יהיה קשה לצאת.
סבינה, את תהני מהספר, אני בטוחה.
סבינה זה מאוד יפה ונכון.
תודה, אורלי.
איזה יופי של שיר. הלוואי עלי.
יש גם שירה של החיים, ואת חזקה בזה.
כשהיו לי ילדים — 3 באותו גיל , כמעט, שיכנעתי את עצמי לא לכתוב שירים ולהשקיע את ההשראה בבית.