סבינה מסג משוררת ומתרגמת
בהמשך לרות
הָאֱמֶת בַּאֲשֶׁר לַשִּׁירִים
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הָרַגְשָׁנִים
שִׁירִים הֵם הַתָּרַת
הַקֶּשֶׁר בַּגָּרוֹן
לְחוּט שֶׁל חֵן.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַחָמְרָנִיִּם
שִׁירִים הֵם 'בִּמְקוֹם'
לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אַהֲבָה.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הָאַסְפָנִים
שִׁירִים הֵם
רֶטֶט הַחִפּוּשׂ וְהַמְּצִיאָה.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַמַּדְּעָנִים
שִׁירִים הֵם חֹר שָׁחֹר
אָבִי הַהַמְצָאָה!
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַפְּסִיכוֹלוֹגִים
שִׁירִים בָּאוּ אֵלַי
כִּי אַתְּ לֹא בָּאת.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַבִּיוֹלוֹגִים
שִׁירִים נָבְטוּ בִּי
כִּי אַתְּ אוֹתָם זָרַעְתְּ .
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַתֵּאוֹלוֹגִים
הָאֵל הַטּוֹב
קָרָא אוֹתִי לִכְתֹּב .
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַפִילוֹסוֹפִים
שִׁירִים הֵם עוֹד צוּרָה אַחַת
לַחְשֹׁב .
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים אַרְכֵאוֹלוֹגִים
שִׁירִים הֵם
הָאַמְפוֹרָה הַמְּאֻחָה.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַחַדְשָׁנִים
שִׁירִים הֵם שׁוֹבָבִים
שׁוֹבְרֵי כֵּלִים, כְּלָלִים וְלְבָבוֹת.
לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַמְּשׁוֹרְרִים
שִׁירִים הֵם
מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים
בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת.
לבד בין סימן קריאה
לסימן געגוע
שמחתי בשיר שלך לפתוח
את השבוע
תודה, יוסף. עם מי אתה מזדהה מכל הקבוצות האלה? או שיש עוד קבוצה שלא הזכרתי?
ההבדלים בין הגדרות השירה של סקטורים שונים – חדים ושובי לב הם.
תודה, חנוך.
חשבתי שהיגזמתי עם הבכי. והנה אתמול הייתי בערב לכבוד ספר חדש של ישראל בר-כוכב והוא טען כי השירה נסבה על הטרגדיה של החיים והמוות ןהיא בעצם קינה.
היי סבה
אני אוהבת שירים שיש בהם ספירת מלאי
להתראות טובה
תודה, טובה. אחפש עוד כאלה. גם את זה לא כתבתי עכשו, רק הוצאתי מן המלאי.
זה נחמד מאד ומכיל בקרבו אמיתות רבות (ואהבתי את תיאור השירים השובבים) – ואם הבנתי נכון, דעתם של הרגשנים, בבית הראשון, אינה שונה בהרבה מדעת המשוררים בבית האחרון, ובכך יש גם סגירה יפה של מעגל.
אני מנסה לחשוב מהו הקשר בגרון, שהוא מצב מוחשי מאד. אני חושבת שזה לאו דוקא עצב או בכי, אלא התרגשות גדולה וצורך לעשות עם זה משהו.
כמובן שאהבתי במיוחד את ההגדרה האחרונה.
איזו מחווה נפלאה, שיר כשלעצמו, ובעיקר, משהו ספונטני משובח ,שיר שיש לשנן, לפחות אני.
תודה, רות.
כתבתי כבר באחת התגובות, שאתמול אמר ישראל בר כוכב, בערב בבית-אריאלה כי שירה היא קינה על הטרגדיה של הקיום.
רונן, דוקא בה חשבתי שהגזמתי, אבל כנראה שלא.
הכי אהבתי את הרגשנים
גם אהבתי את הראשון עם החן, שקר החן. לאחרון הגעתי מעט עמוס {יש ימים כאלה} וכך פיספסתי את הדמעות . בכיה לדורות כמו שאומרים. בכל אופן תודה סבינה על השכבות למדתי גם משהו על הָאַמְפוֹרָה הַמְּאֻחָה.