אני נותנת כמה שירים בבת אחת משום שהם משלימים ומחזקים זה את זה ..
לִשְׂחוֹת בַּכִּנֶּרֶת
טְבִילַת בֹּקֶר
'טְבִילַת בֹּקֶר'
'תְּפִלַּת בֹּקֶר'
'טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת'
'כִּי הִיא תְּהִלָּתְךָ'
'הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת'
'לְרַגְלֵי הַגּוֹלָן'
עַל יַד הַחַיִּים
*
אַתְּ מַנְצִיצַה אֶת נְקֻדּוֹת הַחֵן שֶׁלָּךְ
אַחַת אַחַת
וְאַחַר כָּךְ אֶת כֻּלָּן יַחַד
בְּמִין בֻּלְמוּס
הַמְּחוֹלֵל תְּנוּעָה,
יוֹצֵר תְּנוּפָה, כֹּחַ עִלּוּי , אֵלָן וִיטָל
בְּנַפְשִׁי
שֶׁפָּשׁוּט רָצְתָה
לִשְׂחוֹת חָזֶה… בֵּין הַתְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה… לַתְּכֵלֶת מֵעַל
והַרוּחַ מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם
מוֹחָה יוֹדֵעַ שֶׁרוּחַ
הִיא תּוֹפָעָה טֵרְמוֹדִינַמִית :
הֶפְרֵשִׁי חֹם /קֹר בֵּין הַיָּם לַשָּׂפָה
אֲבָל לִבָּהּ
בְּלִי לְהַפְסִיד פְּעִימָה
מֵעִיף אוֹתָהּ
אֶל הָאֵל
בְּכָל פַּעַם שֶׁרוּחַ מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִיא שׂוֹחָה…
לָצוּף עַל הַגַּב
הַשָּׁמַיִם פְּרוּסַת לֶחֶם-חַי מֵעָלַי
הַמַּיִם פְּרוּסַת לֶחֶם-חַי מִתַּחְתַּי
אֲנִי הַ… זַּיִת
הַיָּרֹק
בַּכָּרִיךְ
הַטָּרִי
הַזֶּה
וְהַשָּׁעוֹת שֶׁלִּי — מַצָּע שֶׁל גְּבִינָה לְבָנָה, רַכָּה – – –
מֵאָה אֲחוּז חַיִּים!
סבינה, זה נשמע שבה במידה שהמשוררת שוחה במימי הכנרת, הכינרת ממלאת את עורקיה ונשמתה במילים צלולות.
והיתה סבינה לכינרת כרחל המשוררת
עוד יותר! בלי שישמע יומרני, היא חייתה כאן שנתיים, אני כבר 40
סבינה יקירתי, רחל נגלתה אלי בחלום ואמרה שמבחינת זכויות וותק היא קבורה כבר 78 שנים בבית העלמין כנרת
סבינה, פעם, כשצלחתי את הכנרת וכדי לנוח שכבתי על הגב במים.. השיר "לצוף על הגב" הזכיר לי את ההרגשה של "מאה אחוז חיים"…היום אני צפה ברחובות עירוניים, בלחות והחום וזה מאה אחוז אנטרופיה…:)
אוח איזה געגוע למים, לכנרת שהייתה צלולה וחתיכית…
תמי, כמו שאת רואה בסוף השיר הראשון-לפעמים יש הרגשה שזו פרישה מן החיים
– איפה החיים: בין בני אדם ואדרנלין, או לבד בטע — זה לא כל כך ברור
למה?, זה די ברור שבציפה הזו, מתוך האינקובטור הזה ישנן גיחות למגע בכל כיוון של הוויה. זו בחירה שלעיתים כבר אי אפשר אחרת. זו פרישה שמאפשרת החברות.
אני לא יכולה בלי הטבע ובעיקר הכנרת, ונכון שהיו זמנים שהחזקתי גם דירה בתל אביב והייתי בה מעט מאד. אבל בכל זאת, למי שעושה קריירה, חסר המגע עם אנשים מסוגך, חסר קצת להיות בעניינים.
פשוט נהדר
עדיין לא השלמתי עם צבעוניות הטכסטים והכתבים השונים סבינה שאת מציגה בהם את שירייך. נראה לי ותסלחי לי על חוצפתי המיושנת אולי,מיותר.
השירים זהב טהור
מירי,טוב לשמוע ממך!
את מתכוונת לצביעת האותיות? זה לא יפה? לפעמים גם אני חוששת שזה ילדותי, האמנם?
סבינה יקרה קוראת את שירייך גם אם לא תמיד מגיבה.
אני חושבת שממש אין צורך בשום צבע מיוחד או צורות שונות של אותיות. כן חשוב שהאותיות תהיינה סוג סימפטי . אני למשל אוהבת אריאל. תבדקי איזה אותיות אחרים משתמשים. רק לא אותיות מיושנות כמו בכתב עברי ישן שהרי את משוררת עברייה מעכשיו.
שפע של שירה באמתחתך. לכן מגיבה רק כשממש משתגעת. הרי שירה זקוקה לעריכה כשהיא יוצאת אל האור ולא הכל מושלם.
אני גם חושבת שהייתי מסתפקת ב"משוררת" אחת עם כוכביות לכל שיר על הנושא, או שלף אחד עם חלוקה לחלקים ברורים כמקובל בספרים לסימון שאלה שלושה שלפים שונים.
הגזמתי אולי וסלחי לי על כך.
לילה טוב ושחייה נעימה
בידידות
מירי
זה יפה – אהבתי את הנצצת נקודות החן ואת המעוף אל האל בעזרת הרוח המרחפת על פני המים.
כמה טוב לגור במקום שיכול להיות אהוב עד כדי כך.
עדה, זה לא במקרה, בחרתי במקום הזה, ויתרתי בשבילו.
יפה הרוח המרחפת והלב המרחף על פני המים
שירים על חזה ועל גב
ואף לא שיר על חתירה ועל פרפר
סבינה גרמת לעיני לדבוע ולגופי לחוש במי הכנרת העוטפים אותו, שנים שלא שחיתי שם ובילדותי יום יום מהבקר עד שירדה השמש, השירים שלך הרטיבו את שערי עצרו נשימתי והחזירו מעט מהניחוח ההוא, בין מים ושמים
התכוונתי לעיני לדמוע יצא לדבוע, שזה אולי לטבוע ולדמוע בעת ובעונה אחת…
טבילת-תפילת! ממש מוצלח וההקשר מאחורי הקלעים נוגע בקדושה. יפה.