בננות - בלוגים / סבינה מסג / לדליה רביקוביץ
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

לדליה רביקוביץ

 

בהמשך לפוסט של חגית  על תרגום שיריה של דליה רביקוביץ לאנגלית.

 

פעם עשינו נסיון לגור בתל אביב. זה הביא אותי לשכנות עם דליה רביקוביץ שכבר הכרתי מקודם, שאהבה את שירי, ופעם אף המליצה עלי לפרס, שקיבלתי.

 

היו הרבה ביקורים הדדיים, אך בעיקר הייתי באה אליה כשהיתה מטלפנת שהיא במצוקה. בעצם הפכתי לחלק מקבוצת חברים שעשו תורנות לא להשאיר אותה לבד.

 

אנחנו מאד שונות באופי ויש הרבה דברים מצחיקים-עצובים לספר.  אני בעיקר אהבתי לשמוע על הרקע לשירים שהפכו קלסיים, כמו השיר 'חמדה' למשל.  מסתבר שהוא נכתב אחרי טיול נפלא עם אבא לשבע טחנות של הירקון.   'חמדה' זה על 'שבע טחנות'! מכיוון שגם לי יש באמתחת הזכרונות טיול כזה עם אבא ל'שבע טחנות', החלטנו לטייל לשם באחת השבתות, ואני קיבלתי על עצמי לברר  מהן שעות הביקור ושלא יהיה חם מדי או קשה מדי וכ"ו, אך לצערי, ואני עדיין מכה על חטא, לא עשיתי זאת בזמן.

 

 

 

          לְדַלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ'

 

 

כָּל אֵימַת שֶׁהַלֵּב נִצְבַּט

בְּאֶצְבְּעוֹת פְּרִיחָה 'מְשַׁגַּעַת' בֶּאֱמֶת,

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל שִירֵך  עַל אִמֵּךְ

הַגּוֹסֶסֶת

הַלֹּא מְהַסֶּסֶת לָגַעַת בָּעִקָּר:

"דַּי ! מִמָּחָר כָּל פִּרְחֵי הַגָּלִיל

               "! הַנִּפְלָאִים יִפְרְחוּ בִּלְעָדַי

 

כָּךְ נִפְרְדָה מֵהַבַּת

וְהָלְכָה מֵעוֹלָמָהּ  וְלֹא 'לְעוֹלָמָהּ'

וְכָךְ נִפְרַדְתְּ  אַתְּ

מֵעוֹלָמֵךְ   מֵאוּלַמֵּךְ   מִן הַחֶדֶר הַקָּטָן שֶׁל עִדּוֹ

שֶׁבּוֹ עָבְרוּ עָלַיִךְ הַשֵינוֹת

בְּלִי אִישׁ

בְּמִטַּת נֹעַר נִצְחִית

שֶׁדָּאֲתָה לְצֶבַע  שֶׁל מִדְבָּר

אַתְּ שֶׁאָמַרְתְּ  שֶׁלֹּא אָהַבְתְּ  פְּרָחִים

tristess oblige

רַק פִּרְחֵי-עֵץ שֶׁאֵין לָהֶם קְמִילָה

כְּמוֹ מִלָּה

            בְּשִׁיר   שֶׁלָּךְ בְּסִפְרֵךְ  הָאָדֹם

לְהַבְדִּיל אוֹ לְעֻמַּת סִפְרָהּ הַלָּבָן שֶׁל רָחֵל,,

אַתְּ עִם הָאֳנִיָּה הַמְּבַקֶּשֶׁת לִשְׁקֹעַ,

הִיא עִם דִּקְלָה

         הַכְּבָר  שָפֵל

אָהַבְתְּ  אוֹתָהּ

וְזֶה חִתֵּל בִּי תִּינֹקֶת, יַלְדָּה

          שֶׁלֹּא רָצוּ אוֹתָהּ

             !וְעַכְשָׁו מַתְחִילָה לִהְיוֹת  יָפָה

אָהַבְתְּ  אוֹתָהּ

      בְּאוֹתָהּ    חֶמְדָּה

         שֶׁבָּהּ טִיַּלְתְּ  עִם אַבָּא

לְשֶׁבַע טַחֲנוֹת . . .

 

             !וְהַיַּרְקוֹן   הֵצִיף  אֶת   הַשָּׂפָה

 

29 תגובות

  1. מירי פליישר

    וואו קורע לב

  2. שולמית אפפל

    שירך נפלא, סבינה

  3. איריס קובליו

    סבינה, לפעמים כשמספרים את הרקע ליצירה כל כך עצמאית ושורשית בלב (כמו חמדה) זה כמו להוציא את האוויר מהחלום.
    השיר שלך מאד נוגע ורק אחרי זה קראתי את ההסבר ואני יודעת שהוא חשוב אבל חמדה על שבע תחנות עם אבא של ד"ר זה כמו לשבור את הגלים

    • לי מאד חשוב לדעת מה היתה הסיטואציה הממשית להמראה של שיר. אבל ההמראה יכולה להגיע לחווייה אקסטטית גבוהה מאד! ועשויה היטב, כמובן.

  4. יפה ומלא אהבה
    אהבתי את tristesse oblige

    • עליזה קיי

      לספר ארוע כפי שהוא, עם הבט אמפטי, יכול ליצור שיר טוב.

      • תודה, עליזה.

        הרי סביב כל ארוע מתארעים עוד כמה וכמה– מין הילה של הארוע — והשירה תפקידה לתפוש אל אלה.

    • זו, כמובן, המצאה שלי. דליה לא אמרה את זה. אבל התאים לה להפוך אפילו פרחים למקורות עצב, בזה שהם נובלים. האמת– היא לא דיברה על עצב, רק על מים מסריחים.

    • סבינה ללי

      זו כמובן המצאה שלי– tristesse oblige

  5. ואיזו הצפה.
    דליה היתה משוררת של שאון מים.
    בהלמות האוקיאנוס חִשַּׁבה הִשָּׁבֵר.
    ובכל זאת, לשקוע "בענן של נעם".

  6. עוברת אורח

    רחל ודליה רביקוביץ אכן מצטיירות כניגודים, ואת איכשהו, יכולה לשרות בין שתיהן…
    ומאוד מפתיע שהשיר "חמדה" נכתב בעקבות טיול עם אביה לשבע תחנות, שהרי היתה ילדה קטנה בת שבע או תשע כשאביה נהרג בתאונה. אולי נכתב כעבור שנים, כזיכרון על אותו טיול.

    • שיר יפהפה ,סבינה, וזה חיתל בי תינוקת שלא רצו בה- שורה מקורית מאוד

      • אני קוראת את דליה בשירותים
        לא חלילה שאין לי כבוד אליה – ככה
        זה יצא.
        שלפתי ספר מהספרייה – על עיוור
        "אני קוראת בשליפה לא רק את דליה"
        התהלכתי בחדר – מול שמים בהירים
        הים רטט – גלים לבנים ריצדו על החוף
        פתאום הייתי צריכה – ממש צריכה –
        באמצע השיר…

        והיא בשפה פשוטה כדרכה – כותבת :

        היא יושבת ימים רבים בביתה.
        היא קוראת עיתונים.
        {מה יש אתה לא קורא }
        היא אינה עושה מה שהייתה רוצה לעשות
        יש לה עיקובים.
        היא רוצה וניל, הרבה וניל
        תן לה וניל.

        יש הרבה וניל בשירים של דליה –
        ניחוח אישה.

        4/6/08

        • סבינה לחנה

          בביתי הקודם, שתיכננתי בעצמי ובעלי בנה במו ידיו– יש בשירותים ספריה של ממש.

          • סבינה, יש גם לי חומרי קריאה שם.
            אבל, לא שירה, ולא ספר שיש לי אליו
            יחס של כבוד. מגזין של סופי שבוע
            ובראשם המגזין- גלריה של עיתון 'הארץ'.
            בעיניי אלה החומרים שהולמים את האינטימיות הזו…

      • אני אהבת את רחל מילדותי אבל אז עוד לא היה בטוח שמותר לאהוב אותה, כלומר שהיא באמת טובה.

        במידה רבה — האו. קי שנתנה לרחל, היה כמו לתת לי או.קיי.

      • סבינה לחנה

        ועוד לחנה: דליה אהבה שירה צלולה . לפעמים היו מראים לה שירים והיא היתה אומרת אני לא מבינה בכאלה. חשבו שהעמידה פנים — פשוט לא אהבה כאלה.

    • בודאי שנכתב בבגרותה. אבל דוקא משום שהיתה קטנה והטיול לא נשנה — הוא נשאר חרות בנפשה –מוקד להתהוות שירה.

  7. רונית בר-לביא

    קטונתי קצת מלהגיב,
    כי אני לא מכירה את שירת רביקוביץ'..
    רק קצת את סיפור חייה.

    עצוב ומייאש לי סיפורה,
    אבל את כתבת מקסים, והכי מדהים
    "וזה חיתל בי תינוקת, ילדה שלא רצו בה".

    ומאד מקסים התורנות שעשיתם עליה, אתם, חבריה הטובים.

    את אדם ממש טוב בעיני, סבינה.
    ולא רק בגלל מה שכתוב כאן.

  8. משה יצחקי

    מרגש! מחווה רגישה ויפה, ניכרת אמפתיה ונפש בנפש נוגהת

  9. מרגש מאד מאד סבינה
    גם הדברים שכתבת כרקע (נפלא בעיני ומפתיע לגמרי שסיפרה ש"חמדה" הוא בעקבות טיול עם אבא) וגם שירך מלא האהבה והרגש

  10. שיר מציף עצב. מרגישה את כאבך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג