אֶלְיָאס פְרִידְמַן 1916-1999
הַנָּזִיר מִסְטֵלָה מָארִיס
'הכרתי' אותו כשנישלחו אלי כמה שירים לתרגום עבור אסופת שירים על חיפה. פתאם מצאתי את מה שחיפשתי שנים. כל השנים בהן אני יושבת במנזרים , כותבת את שירי, וסקרנית מה כתבו נזירים אמיתיים. אמנם הגעתי אל 4 גדולים וידועים, אבל רציתי מישהו שחי כאן, בזמננו. כל מה שקראתי בתחום זה היו שירי הלל של נזירות לירושלים לישוע — לא משהו שמעניין אותנו.
והנה נזיר, בן זמננו, מחיפה, שכותב שירה מקומית צלולה,שאהב את שירת רחל ואף תירגם אותה… וגם יהודי!
היהודי הזה נולד בכייפ טאון/דרום אפריקה כיעקב פרידמן. היה רופא וציוני נלהב, אך יום אחד כשהלך ברחוב העיר, חש יד מוטלת על כתפו וקול שאמר: "נועדת להיות נזיר קתולי".
הוא היה לנזיר בסטלה מאריס בכרמל הצרפתי, הירבה לכתוב מאמרים ולהרצות , להתהלך בגן ולחבר שירים.
אני מקבלת משירתו מה שמקבלים מכל שירה טובה , אך גם הצצה לנפש שעשתה את המהלך המוזר של התנצרות והתנזרות, וגם, ובעיקר, עוד מבט על ארץ ישראל מזוית ראיה כל כך שונה.
והנה השיר שתירגמתי היום. אשמח להערות בונות.
נָזִיר זָקֵן
מִנְזַר הַמוּחְרָקַה
אֵיבְרֵי גּוּפוֹ כְּבָר אֲדִישִׁים עַכְשָׁו
זֶה לְרֵעֵהוּ .כְּמוֹ שָׁכְחוּ פִּתְאוֹם
אֵיךְ פַּעַם הֵם נָשְׂאוּ יַחְדָּו
בַּמַּטָּלָה שֶׁל לְהָרִים יוֹם אַחַר יוֹם.
הַכְּנֵסִיָּה גָּלְמִית, הַנּוֹף יָפֶה לְהִתְהַדֵּר —
זֶה עֵמֶק יִזְרְעֶאל רַב הַיְּבוּלִים.
הוּא מַאֲזִין כֵּיצַד נָּזִיר צָעִיר יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר
לְהַאֲכִיל תַ'סוּס וּלְהָנִיס תַּרְנְגוֹלוֹת מִן הַשְּׁבִילִים.
גְּלִימָה חוּמָה עוֹטֶפֶת מְתוּנוֹת
גּוּף שֶׁבַּחֲסִינוּתוֹ אוֹמֵר שַׁלְוָה .
זְרוֹעוֹתָיו הַמּוּצָקוֹת ,רַגְלָיו, אֵינָן נָעוֹת
כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הָעֵינַיִם הָרְחָבוֹת לַעֲבוֹדַת תִּקְוָה.
כְּבָר כְּשֶׁבָּא לְכָאן בִּצְעִירוּתוֹ מִלְּבָנוֹן,
עֶלֶם חוּם-עוֹר מַחְלִיק בַּמִּדְרוֹנוֹת,
שֶׁלֵּדָתוֹ לְיַד הַמַּפָּלִים הַמְּצַלְצְלִים שֶׁל הַחֶרְמוֹן,
חָשׁ אֶת הָאֵל קַדְמוֹן כְּמוֹ הַמְּקוֹרוֹת.
בִּשְׂדוֹת כַּרְמֶל הַנֶּבֶט כְּבָר מַלְבִּין .
עָמֹק, נִנּוֹחַ , מַתְחִיל לְהִתְחַתֵּר פֶּלֶג מַחְשְׁבוֹתָיו,
לַחְדֹּר עַד סַף פְּנִימִי וּלְהִצְטַנֵּף סָבִיב.
לֹא, לֹא הָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהַשְׁאִיר אֶת הָעוֹלָם מֵאָחוֹריו.
Old Frate
Monastery of "Muhraqah" Mount Carmel
His limbs had long become indifferent
To one another; somewhere on the way
They left behind the mutual intent
To sholder the burden of every day.
The chapel is rustic, the view splendid
Over the fertile plain of Esdraelon;
He hears a younger going out to feed
The horse and scatter the fowls in the run.
Now his sturdy body sits quietly,
Content to let the brown robe envelop
Strong arms and legs in immobility,
To free his wide eyes for their work of hope.
Even when he first came from Lebanon,
A brown-skinned youth descending the mountains,
Born near the ringing cascades of Hermon,
God was to him as old as origins.
The sowing now ahite in Carmel's earth;
Thepeaceful current of his generous mind
Runs inwardly around an inner hearth.
It was easy to leave the world behind.
כעת בקרקע הכרמל הזרע מלבלב.
הזרם השלו של מחשבתו הנדיבה
זורם לו פנימה סביב קמין הלב
את העולם הותיר מאחוריו בלי דאבה.
נדמה לי שהשורה האחרונה צריכה להיות כמו במקור בחיוב ולא בשלילה – אצלו הבית הזה מאד שלו, ואצלך יש המון מתח, סבינה, והמון התנגדות נפשית לאמירה שלו.
ענת, תרגום מעולה! תודה. אומר לך אם השפיע על העריכה הסופית של השיר.
כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הָעֵינַיִם הָרְחָבוֹת לַעֲבוֹדַת תִּקְוָה.
To free his wide eyes for their work of hope.
…………………………………………..
סבינה היקרה.
יכולה להיות גישה תרגומית שעוקבת אחר המילים והחרוז במדוייק.
ואז בתרגום השורה נכתבת שורה שנראית ארוכה {קשה לי עם -"עבודת תקוה"} והחרוז שאינו שלם: שלוה/תקוה
בגישה אחרת כלפי עצם מעשה התרגום אפשר להפיק שורה כזו:
"ולהנפיש אֶת רֹחַב מַבָּטוֹ בִּמְלוֹא תִּקְוַת עַלְוָה"
—בתנאי שהנאמנות לטקסט אינה קודש קודשים—
יוסף, תודה על הנסיון, אבל ממש לא בא בחשבון מלים כמו 'להנפיש' ו'עלווה'. התרגום צריך להיות פשוט, מלים מהחיים, בלי קישוטים מיותרים.
לא נורא, זה רק משחק.
כמו שיריו האחרים של אליאס גם שיר זה מאופיין בהתבוננות עמוקה, אמפטית מאוד וחומלת באדם. כאן נשוא ההתבוננות הוא הנזיר הזקן, שמן הסתם אליאס מזהה בו במידה רבה את עצמו, וכך גם המשפט האחרון…
ואפשר כמובן למצוא זיקות לשיר שפרסמת אמש על יצחק: אותה ההתבוננות חומלת באדם במצב של קושי, של חולשה, של סף קריסה או כמיעה. האדם השברירי, הפגיע, הזקוק לקרן תקווה – אנושית ואלוהית, שכאן היא מתגלמת בדמות הנזיר הצעיר ובנביטה המתחדשת בשדות עמק יזרעאל. ושם – בדמות הנערה המופיעה.
יפה ונוגע מאוד.
אכן, חיפאית מבינה ללב חיפאי. תודה לך, ולהתראות אצל אליאס.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=92&itemID=11320#post11320
אהבתי את הנזיר ואהבתי את השיר. ובעיקר, אני אוהב את שירתך, סבינה.
תודה, יוסי! איזה יופי של פלורה!
פלא שתמימות הראשונית הזאת קיימת עדיין בעולם הסרקסטי הזה. השיר עצוב בסך-הכל אך הכנעתו ואמונתו יפים ושקטים, גם שמרת זאת בתרגום. אהבתי
גרא, זה מה שאהבתי בשיריו של הנזיר הזה– יהיה ספר נפלא שירגיע את כלנו.
סבינה, תודה על הבאת השיר במקור ובתרגום. אמנם ביקשת רק הערות בונות אך לקחתי לעצמי חופש לתרגם את השיר כולו
הצעת התרגום שלי לא נאמנה לחריזה שבמקור ( למעט בית אחד) והיא יותר מהודקת. את רשאית לקחת ממנה מה שאת רוצה, אם בכלל ואת השאר להשליך לפח האשפה הוירטואלי.
נזיר זקן
מנזר "המוחרקה" הר הכרמל
איבריו כבר מזמן איבדו ענין
זה בזה ; אי-שם בדרך
התכחשו לנחישותם המשותפת
להכתיף את משא היום-יום
הכנסיה פשוטה, הנוף מרהיב
המישור הפורה של עמק יזרעאל;
שומע צעיר יוצא להאכיל את סוסו
מחריד את שגרת חיי התרנגולות
גופו החסון יושב שליו
מרוצה להניח לגלימה לעטוף
זרועות בעוצמתן ורגלים במנוחתן
לשחרר את עיניו לפעור מבט מעורר תִּקְוָה
גם כשהגיע לראשונה מלבנון
עלם שחום-עור גולש מההר לבקעת כִּנָרוֹת
נולד סמוך לצלילי מפלי החרמון
הָאֵל היה עבורו עתיק כַּמקורות
זריעה נובטת באדמת הכרמל;
השטף השקט של מחשבותיו הנדיבות
מפכה פנימה סביב מעין חומל.
קל היה להשאיר את העולם מאחור.
תודה, אהוד! נחמד הספורט הזה של השוואת תרגומים.