יצחק אבינו

 

חזרתי אל הנזיר מסטלה מאריס כדי להשלים את התרגומים שהיצטברו בשהיותיי במנזרים לספר. הנה שיר שתירגמתי היום  , הוא עוד טרי, הצעות שיפור תתקבלנה ברצון.

 

 

 

                  אֶלְיָאס פְרִידְמַן   1916-1999      

 

 

 

 

יִצְחַק אָבִינוּ

 

 

רוֹעִים בִּמְרִיבָתָם לְיַד הַמַּיִם, אִישׁ אִישׁ צוֹעֵק בְּכוֹחַ

כְּמוֹ מַקְלוֹת שִׂנְאָה מַכִּים עַל תֹּף רוֹעֵד!

אֶת כָּל עוֹלַם הַמִּלְחָמוֹת הַזֶּה עָלָיו לִשְׁכֹּחַ

כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֶל הַבְּאֵר לְהִתְבּוֹדֵד.

 

אֵין מְעַרְבֹּלֶת חוֹל וְלֹא תְּשׁוּקַת אֱנוֹשׁ שֶׁיְּשַׁבְּשׁוּ

לְאֹרֶךְ זְמַן אֶת הַמִּדְבָּר. תָּמִיד נִשְׁאַר מֶרְחָב לַגּוֹרָלוֹת

שֶׁלֹּא יִפְלוּ תַּחְתָּם מִשּׁוּם אֶתְגָּר.,

מַה שֶּׁצּוֹמֵחַ בַּדְּמָמָה הַזֹּאת נוֹצַק בַּחֹמֶר  הֶחָמוּר מִכָּל.

 

קוֹל שַׁיָּרָה מַגִּיעַ  מֵרָחוֹק…

טוּר הַגְּמַלִּים עַל כְּבֻדָּתוֹ  אֵלָיו קָרֵב .

 אֲהָהּ!  זוֹ כַּלָּתוֹ הַצְּעִירָה בָּאָה לַחְלוֹק

בָּעֹל בּוֹ גַּם הָאֵל מַתְחִיל לָתֵת כָּתֵף.

 

 

 

Isaac The Patriarch

 

The angry voices of young shepherds, raised

In sharp dispute, the clash of hate on hate –

This warring world must fade and be erased

When he walks to the well to meditate.

 

What worls of sand, what passions, can disturb

For long the desert? There is space enough

For destinies no challenge will perturb;

What grows in silence is of sternest stuff.

 

Camel-bells sound on the evening air.

He lifts calm eyes; a caravan draws near.

Ah! His virgin bride! She comes to share

A burden even God begins to bear.