נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
מאד יפה בעיני הדרך בה טלטלות החיים, השינויים באנשים וביחס אליהם ,מוארים על ידי פעולה בנאלית כרשימת שם.
תודה, גיורא! שמחה שאהבת.
מעט המכיל את המרובה
אני אוהבת שירים קצרים.בתנאי שהם באמת מכילים משהו ארוך מהם.
ואכן זה שיר כזה כמו שגם אני אוהבת
תודה, תודה! שולמית.
סבינה, השיר מתאר את כולנו. דעיכה של תהליכים. כאב. והתיאור עדין ומוחץ.
רות, כל כך שמחה שזה מעורר בך היזדהות!
שיר חזק סבינה.
אני רוצה לשתף אותך בזה:
נגזר עלינו
צו איסור פירסום
חותמת שחורה
מסתירה את שמנו
איריס
לפי איזו מסורת?
סבינה, אם התכוונת אלי, אז לא הבנתי את תגובתך
כן, אני שואלת מאיפה הטקסט הזה?
כתבתי אתמול
היי סבינה
שיר חזק
על האובדן של חלקים מאהבה
זה נכון… המוזיקה , או המוזיקאליות נאבדת מהשם
להתראות טובה
שיר קצר אבל כבד במשקל של זמן שעבר מאז ועד היום.
אהבתי ונשארתי מהורהרת אם לא כך לכולנו…