לאורלי עסיס , באיחולים לצאת אל האור
אוּלַב הֵאוּגֶה 1908-1994 משורר נורבגי
לֹא אוֹטוֹ, לֹא מָטוֹס
לֹא אוֹטוֹ,
לֹא מָטוֹס.
אוֹ מִזְחֶלֶת חָצִיר
אוֹ גְּרוּטָאָה מַרְעִישָׁה
– אוֹ מֶרְכֶּבֶת-הָאֵשׁ שֶׁל אֵלִיָּהוּ!
לֹא תַּגִּיעַ רָחוֹק יוֹתֵר מַבַּאשׁוֹ
וְהוּא עָשָׂה אֶת זֶה בָּרֶגֶל.
לֹא תַּגִּיעַ רָחוֹק יוֹתֵר מַבַּאשׁוֹ
סבינה,
למקרא שורה זו עלתה לפניי משום מה (אינני יודע משום מה) טעם איזו שורה מקוואפיס. חיפשתי בשירו "איתקה": מצאתי רק שורות אלה, ואינני יודע אם לכך היתה כוונת ה"זוכר" (…) שבי:
"שאל כי תארך דרכך מאד…/כל הזמן חשוב על איתקה,/ כי יעודך להגיע שמה./אך אל לך להחיש מסעך/מוטב שיימשך שנים רבות./ שתגיע אל האי שלך זקן/עשיר בכל מה שרכשת בדרך./ אל תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.//איתקה העניקה לך מסע יפה..וגו'.
מאידך, אולי זה לא שייך ( או לא מצאתי מה השורה הזו באמת הזכירה לי): אבל זה יפה.
מתנה.
תודה, משה. הרחבת את הגשטאלט של השיר הקטן של האוגה. כמובן שהוא יכול לכלול את כל הדרכים שעשו בני אדם ואת כל אמצעי המסע.
לדעתי הוא התכוון לתנאי חייו בחווה מבודדת בהרי נורבגיה. התנועה שלו איטית ומוגבלת, אבל…. אפשר לפתח פילוסופיית חיים ממוקדת ואפשר לכתוב את שירת הדרך כמו באשו.
ברגל ובמילים. תודה סבינה, קירבת אותי עוד קצת אל האור.
סבינה, השיר מזכיר לי שהכי רחוק שאדם יכול להגיע זה לעמקי נשמתו ולשם כך אינו צריך מטוס, אוטו, מרכבת אש ואפילו לא רגליים.
לא, לא, אהוד, לפי תפישתי צריך רגליים ועינים ולפסוע בעולם ולראות את כל התופעות– הן חלק מהנפש.
זו השאלה עליה נשפכות מליוני מילים:
האם העולם הוא השתקפות הנפש, או הנפש היא השתקפות העולם
וכל התשובות נכונות
🙂
זה נחמד מאד, והשקפת העולם שמאחורי זה היא גם כן לטעמי.
האם באשו הוא דמות ידועה? המשורר מעמת אותו עם רכבים זריזים עד מיתולוגיים!
באשו הוא משורר יפני חשוב מאד , שכתב תוך כדי הליכת מרחקים עצומים. יש ספר נפלא שתירגם יעקב רז הדרך הצרה לאוקו.
האוגה היזדהה עם המשוררים היפנים והסינים.
המשורר הנורבגי מעורר געגועים לקיוטו.
🙂
כן, אנחנו בכפר גלובלי!