סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

תותים!

 

תּוּתִים! 

 

אינני יודעת איך זה אצליכם, אבל אצלי כל עץ פרי הוא עדיין מוקד משיכה.  ביחוד עצים של אחרים, כאלה שלקטוף את פריים זה קצת  'לסחוב' – כמו בילדות.

 

עכשו יש  עונת התותים! ולהפתעתי  העצים תמיד עמוסים, איך 'קונים'. אפילו כשאני מגלה עץ תוך שיטוט עם נכדי,  הם  פשוט מחכים לי או קוטפים לי, אותם זה לא מושך. וכך זה עם שסק וגוייאבות ופיטנגו ותאנים…

 

כנראה שבלוטות הטעם שלהם , שהתרגלו  לחטיפים מתובלים ולמעדני שוקולד עתירי סוכר, כבר אינן חשות בטעמים העדינים . ואולי לא רק הילדים  כך. היום הייתי במסעדת 'דג על הדן'  ושם היה מלא תותים!  אני אכלתי מהם בתאוה אפילו אם אינם מתוקים מי יודע מה (דוקא כי הם שתולים על פלגי מים) , כשחלק מההנאה  הוא הזכרון המוטורי: היד הנשלחת להוריד ענף , הכתם על הבגד שרצים לשטוף… כמו בילדות, רק בלי המתח שיתפשו אותך ובלי אמא שתכעס על הכתמים.

 פה ושם ניגשה אל העצים עוד אשה בגילי…  אבל לא הילדים . גם כשישבתי כבר לשולחן נשבה פתאם רוח והפילה תותים  אדומים לפלג הקטן  והם שטפו-זרמו ליד הסועדים…  רק אני התכופפתי להרים את הכפפות האלה.

 

 

עֲדוּלָה

 

             מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת

 

 

 

בְּצֵל הָעֵץ  אֶפְרֹשׁ

                            מַחְצֶלֶת.

  שֶׁיַּגִּידוּ

           "מִתְעַצֶּלֶת "!

 

צֵל הָעֵץ   כָּל- כָּךְ   נָעִים !

וְהַפְּרִי . . .

            כָּל -כָּךְ   טָעִים!!!

 

 

 

           עַל עֵץ הַתּוּת

 

 

עֵץ הַתּוּת   מָלֵא  תּוּתִים! 

 

אַךְ  הַתּוּת   כָּל כָּךְ   מַכְתִּים!

 

" זְהִירוּת עַל הַבְּגָדִים"

              אוֹמֶרֶת אִמָּא לַיְּלָדִים.

 

אָז  אוּלַי  נִפְשֹׁט  בְּגָדִים

                   וְנִפְשֹׁט  עַל  הַבַּדִּים …

בְּלִי חֲשָׁש , ׁ בְּלִי זְהִירוּת ,

 

 כָּךְ אוֹכְלִים

                מעֵץ הַתּוּת!!!

 

      

 

          מֶשִׁי

 

לְעֵץ הַתּוּת   עָלִים —

 עָלִים  גְּדוֹלִים , עָבִים.

 אֶת הֶעָלִים  אוֹכְלִים

זְחָלִים קְטַנִּים  טוֹבִים.

 

זְחָלִים קְטַנִּים  טוֹוִים

 חוּט מֶשִׁי  דַּק מִדַּק  

אַנַא , זְחָלִים  טוֹבִים ,

 תִּפְרוּ לִי

              בֶּגֶד  חַג!

 

 

 

22 תגובות

  1. גם אני מאד אוהבת תות עץ, וכבר שנים לא אכלתי. היה עץ בחצר סבי בבנימינה שתמיד ישבנו עליו ואכלנו מהפירות. לפני כמה חודשים הייתי שם וראיתי שהעץ כבר איננו – מת או נעקר, אינני יודעת.

    אני זוכרת שבילדותי הרבה אנשים גידלו תולעי משי והאכילו אותם בעלי התות. היום כבר אינני מכירה אנשים שמגדלים תולעי משי, וגם עצי תות כמעט ואינני רואה.

    • ענת, בחצרות במושבים ובקיבוצים עדיין מלא! וגם ברחוב בראש פינה וכמו שאמרתי כבר — בדג על הדן!

      כהיסטוריונית לא צריך לספר לך למה יש כל כך הרבה עצי תות בגליל. הרי הברון רוטשילד חשב שתהיה מזה פרנסה למתיישבים. גם הסינמטק הקטן והיפה של ראש פינה קשור לזה — הוא היה בית חרושת למשי!

      • בבנימינה הברון שתל דוקא עצי בושם, והקים בית חרושת לבושם, שלא היה הצלחה גדולה, ואת עצי התות אנשים גידלו יותר לעצמם.

        נדמה לי שכל תעשיית המשי הטבעי בעולם נפלה בגלל המשי הסינטטי, וגידול עצי התות נפגע בהתאם.

        באירופה עדיין מגדלים הרבה בשביל הפירות, שמשמשים הרבה לאכילה, לגלידות, לעוגות, וכל מיני דברים טובים.

  2. טובה גרטנר

    היי סבינה
    דרכך מתחברת לילדות, לתולעי משי, היום הן ניראות לי זקנות… ומכוערות.
    תוים אני אוהבת להסתכל… הם לא מתוקים לי.
    להתראות טובה

  3. מירי פליישר

    מתוק וקצת חמצמץ אם עוד לא אדום כהה. זכרונות תותיים

    • כן, הטעימים ביותר הם מן הזן המתוק מחצמץ עם הצבע החריף המכתים את הידים. כאלה לא טעמתי מזמן. אני זוכרת עץ כזה בצפת ליד משהו שנקרא מוזיאון התנ"ך.

      אבל הכי הכי טעימים צמחו בחולות שבין יפו לבת ים ולפעמים החולות הנודדים כיסו אותם והם נראו כצומחים מהחול.

  4. שולמית אפפל

    מה שעוררת אצלי…
    כתבתי פעם שיר לסבתא שלי שעומדת במטבח ומבשלת בעוד אני יושבת על האדן העמוק של החלון בבית הערבי שגרנו בו בחיפה. בגעגועים עזים קראתי את דבריך!

  5. יעל ישראל

    ישר חשבתי על התותים של וולך, אבל שלך הרבה יותר מתוקים עדולה. מתיקות אמיתית. וכמה אני מתחברת לעניין עצי הפרי.

    • אי אפשר שלא לחשוב על התותים של וולך. הם בתודעה. גם התותים של הוד השרון, ביחוד שהיום קראתי ספר של נדב לויתן בו הוא מזכיר אותם. אבל התותים באים מעכשו מהחיים, והשירים של עדולה משנים קודמות.

  6. תמי קאלי

    סבינה, תודה על חופן שירי תותים מענגים.

  7. איריס קובליו

    שירים מתוקים כאותם תותים שפגשתי בילדותי על העצים. בהרצליה והסביבה כבר אין עצים כאלה. בקושי בקושי מבצבץ לו איזה שסק. אסתפק בזכרונות (ושיריך)

    • ולי יש 4 עצים 'פרטיים' וגם זיכיון על עוד כמה שבעליהם לא מעריכים אותם מספיק.

  8. צודקת. החיבור לטבע (שהוא הוא הריאליטי) נזנח "לטובת" החיבור לריאליטי בטלוויזיה.

    נתנחם בשירייך הקסומים, סבינה.

    • שחר-מריו, תודה.

      כשאומרים לי שהשיטוטים שלי בטבע הם עניין של פנאי, אני נוהגת להביא את הדוגמה שהבאת: זה רק הזמן שאחרים צופים בטלוויזיה או נוסעים לחו"ל.

  9. השכנים הורידו את שלי לפני כשנה. אני עוד מתאבלת עליו.

  10. מול החלון כשגרתי בירושלים היה תות זכר ענק. ענק. הילדים מאוד אהבו אותו אבל לא הפסיקו לקוות שיהפוך לנקבה… ויהיו פירות. עכשיו אנחנו בגליל – קטפנו תותים ובשבוע שעבר הכנו ריבה מדהימה – מתוקה בטירוף עם צבע שיש רק לתותים הסגולים האלה!

    • האם את מכירה סופרת מבוגרת מאד אולי בת 90 בשם הרצליה רז? היא נהגה לתת לי מתכונים לריבת תותים.

  11. מקסים בריבוע! מתה על תותים. שולחת לך משהו במייל.
    במיוחד אהבתי את האחרון.

  12. יוסף עוזר

    ואני הייתי במשק
    מושב ברק, ושם אכלנו שסק

    בערב לג בעומר
    שם ישבנו בצל תומר.

    בעמק יזרעאל שם השמים
    כחולים יותר מכל ירושלים

    במושב הזה אני גדלתי
    מיפי כל השדות אומר השיר: "קטונתי!"

    עדיין שם נפלא גם הרימון
    כל גרעיניו כאבני חן בתוך ארמון

    בגעגועי דמעות האותיות נוטפות
    ובשיר הזה בנשמתי נעטפות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג