בננות - בלוגים / / מרימה לכבודך את הכובע
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

מרימה לכבודך את הכובע

 

שוב חוזרת  מהעדרות בבלוג. העדרות אותה ביליתי בחברת פרחים. פרחיםזו החוייה של העונה.

 

 

 

 

מְרִימָה לִכְבוֹדְךָ אֶת הַכּוֹבַע

 

 

 

 

פֶּרַח יָחִיד

מִמִּילְיוֹן הַזְּרָעִים שֶׁטָּמַנְתִּי
           בַּמָּקוֹם הֲכִי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי –

 

                          פּוֹתֵחַ פִּתְאוֹם עֲלֵי כּוֹתֶרֶת,

                                                         בְּכָתֹם !

 

 

פֶּרַח-בִּלְתִּי-אֶפְשָׁרִי שֶׁלִי, מֶלֶךְ הַפְּרָחִים, כּוֹבַע-נְזִירִי,

 

אֲנִי מְרִימָה לִכְבוֹדְךָ אֶת הַכּוֹבַע

וְאֶת הַמַּחְבֶּרֶת

 וְאֶת הַיָּדַיִם

 

אַתָּה הַשִּׁיר הֲכִי הֲכִי!

 

 

 

17 תגובות

  1. שולמית אפפל

    כובע הנזיר, סבינה, אהוב גם עלי מאד
    כשגרתי ברמת השרון שתלתי אותו בחצר והוא השתלט עליה כאביר…יש מי שאוהבים את הפרח הזה על השלחן בצלחתם!

  2. איריס קובליו

    והנה לכבודך סבינה
    התרוממו הרימו הנזירים את כובעיהם מן האגרטל
    http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/1888713771/sizes/o/in/set-72157602577224421/

  3. משוררת עבודה

    זה שיר פנאי?

    • העבודה שלי היא להתבונן בסביבה הגאו-פיזית ולכתוב בהשראתה. זה היעוד של חיי. זה יותר חשוב לי מאשר לכתוב על חיי הפסיכולוגיים ומה עשו לי אבאואמא וסבתא. כדי להיות קרובה לדברים הבסיסיים, אני מתרחקת מן המרכז וחיה במקומות יפים אך נידחים, שחיי היום יום בהם וקיום החיים האמנותיים והאינטלקטואלים הם עבודה רבה.

      • משוררת עבודה

        אשרך שמצאת כזו עבודה
        היו ראיונות?
        הייתה סלקצייה?
        לאיזה צד בנפש כדאי להפנות את
        קורות החיים?
        העבודה שלי היא התבוננות בסביבה הנאו פאודלית ולכתוב בהשראתה אך לעיתים
        קורה שבדרכי חולפת אני ליד בית כפרי
        שפרחים פורחים סביבו כסימפונייה מסודרת
        ויופיים הססגוני טובל בשפע ירק
        וכל זה יפה וכתום וריחני
        ותום ליבי לא מאשר לי לראות
        שבבית מעין זה עובדת משוררת
        שקנתה לה את כל זה בשיר

  4. אמיר אור

    סבינה, מצדיע ליכולת שלך לראות ככה ולהתפעל מהנזיר הזה. כשתשומת לבנו פונה מהאמנות אל הטבע, יש בזה ברכה. אבל בניגוד לשיר שכתבת הפרח הוא לא שיר ולעולם לא יהיה.

    • הפרח הוא לא שיר, אחרת לא הייתי מבלה את ימי בנסיונות לעשות ממנו שיר.

      אבל אם אחד התפקידים של השירה הוא לעורר תנועת נפש… כי אז הוא מעורר ועוד איך!

  5. גלית וסקר

    סבינה יקרה,
    הצלחת להזכיר לי קיומו של הטבע….

    בדיוק אתמול בשיחת טלפון הרגשנו חברי ואני שאנחנו צריכים לפנות את כל הנייר על השולחן, לעזוב הכל ולקחת אוטובוס ישיר לים.

    יש בשירי הטבע שלך אנרגיות מיוחדות שעד עכשיו לא הצלחתי לשים את האצבע על המילה המדוייקת שתתאר אותם.
    את מצליחה להזכיר לי את הילדות.
    טוב לי לקרוא אותם

    יישר כח סבינה

    גלית

    • כשחיים בטבע, מרצון והחלטה ואהבה, יש בזה תום
      ותום מתקשר אצלינו עם הילדות.

      כמה טוב שיש ים בתל אביב — גם זה טבע!

  6. שיר מקסים לכבוד הפרח הטהוב גם עלי, זרעתי אותו בגינה והוא פצח בפריחה מדהימה

    • הוא גם ישאר אצלך לנצח, כל שנה יצמח מעצמו. אצלי הוא עולה ופורח כל עונה מזרעים שטמנתי לפני 30 שנה!

  7. תמי קאלי

    סבינה, מרימה לכבודך ולכבוד שירך כובע. שיהיו לנו ימים כתומים..

    • תמי, הייתי בגן הבוטני בירושלים ובגן הורדים ליד הכנסת– פינות חמד באמצע העיר. חשבתי על כל חברי הירושלמים ועליך.

  8. יפיפה הוא כובע הנזיר כמו גם שירך, ולי אין שיר לפרח אהוב עלי, אבל הוא הנזמית הלופתת ובחורף לקראת אביב הוא מציף לי את הדשא, ואני גובהת בס"מ מרוב אהבה אליו.

  9. חני ליבנה

    מורידה בפניך את הכובע סבינה על השיר הססגוני

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג