סבינה מסג משוררת ומתרגמת
כולי שקועה לאחרונה בחמרים הנורבגים שלי, אז הנה שיר של נורבגי על משורר נורבגי
אוּלָב הֵאוּגֶה
אֵגִיל (משורר מהתקופה הויקינגית)
כְּשֶׁלֹּא הָיָה לְךָ שִׁרְיוֹן בַּרְזֶל
הִצְמַדְתָּ לוּחַ-אֶבֶן לֶחָזֶה.
כְּשֶׁלֹּא הָיָה לְךָ כִּידוֹן
הֵנַפְתָּ גֶּזַע עֵץ.
אֲנִי בָּטוּחַ כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁדָּרְכוּ רַגְלֶיךָ
עֵינֶיךָ הָיוּ אִתְּךָ,
וְרַק כְּשֶׁחִבַּרְתָּ אֶת שִׁירֶיךָ
פָּרַשׂתָּ גִּזַּת צֶמֶר
עַל רֹאשְׁךָ.
סבינה זו מחווה יפהפיה של האוגה. על שמו של אגיל קרויה הסאגה של הרפתקאותיו, "הסאגה של אגיל" ובתוכה יש חלק שירי נפלא שתרגם בזמנו איתמר אבן זוהר לעברית.
תודה, אמיר. כמה טוב שיש מי שמכיר ויודע. אחפש את "הסאגה של אגיל"
גיזת זהב של תרגום.
תודה, תמי. הם על הכייפק הנורבגים האלה!
סבינה, איזה שיר יפה ותרגום קולח. נחוץ לי הסבר, מדוע כשכתב שיר פרש גזת צמר על ראשו? יש איזה פירוש?
צריך לקרוא את הסאגה של אגיל כדי להבין, אני תמיד תארתי לעצמי שזה היה כדי להתרכז ולהתנתק מן הסיבה לצורך כתיבה.
סבינה, איזה שיר יפה ויישר כוח על התרגום.
אני הבנתי את זה כהדרגתיות מן החומר הקשה ביותר, בהדרגה אל היותר ויותר רך – ברזל, אבן, עץ. רק כשהוא כותב שירים הוא מניח להגנות ועוטה את החומר הרך ביותר – צמר.