נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
אכן,באיתקה הישראלית,בין אם תשאל זאת ובין אם לא,דרכך תארך מאוד,מלאה במליון תחנות וסיבובים,נלאה בהרפתקאות כמו פעם שאיזה משיגנע מסומם למראה לא נראה לנהג והוא החליט להעניש את כל האוטובוס ולחנות בצד הדרך,עד שיימצא מי שיתרגם לו לרוסית,וזו רק דוגמה קטנה, "מלאה בדעת", אכן,נסיעה באגד מלאה וממלאה בדעת כרימון, ולכשתרד תהיההי אכן משופע בדעת,כמו למשל בכל האימרות הדביליות של דידי הררי המונגולואיד,בפול ווליום…
אז הינה, זוהי איתָקָה הישראלית…
מתומצתת קצת…
למה הכוונה?
תמהני מה היא עבודתה של משוררת מעבר לעיון בציוניוני הדרך ?
ניהול משק חקלאי, למשל.
את רוצה להגיד לי, סבינה, שעיסוק בחקלאות זו כבר לא שליחות לאומית אלא סתם עבודה ?
כמובן שהשאלה רטורית
סבינה, מעיינייך שופעים בדרך, באוטובוס, וזה נפלא
תודה, אסתר.
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אכן,באיתקה הישראלית,בין אם תשאל זאת ובין אם לא,דרכך תארך מאוד,מלאה במליון תחנות וסיבובים,נלאה בהרפתקאות כמו פעם שאיזה משיגנע מסומם למראה לא נראה לנהג והוא החליט להעניש את כל האוטובוס ולחנות בצד הדרך,עד שיימצא מי שיתרגם לו לרוסית,וזו רק דוגמה קטנה, "מלאה בדעת", אכן,נסיעה באגד מלאה וממלאה בדעת כרימון, ולכשתרד תהיההי אכן משופע בדעת,כמו למשל בכל האימרות הדביליות של דידי הררי המונגולואיד,בפול ווליום…
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
זה בסה"כ מבקר הכרטיסים…
וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
כל מילה נוספת מיותרת,כמעט כל נסיעה באגד מרגישה כאילו שנמשכה שנים רבות…
תודה על התגובה מרחיבת הדעת. זה בודאי משה ג. זה נהדר.
מצוין. הצחקת אותי מאוד.
עכשיו סוף סוף הבנתי מיהם הליסטריגונים.