סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

אגדת הכנרת

 

לחגית המחפשת מיתוסים מקומיים.  לא המצאתי את האגדה הזאת. אני רק כתבתי אותה לילדים, בחרוזים. אני חושבת שלמרות שהיא מופיעה ב"ספר טבריה" כאגדה ערבית. הבאר הנרמזת כאן היא באר מרים – מיתוס אדיר, בפני עצמה.

 

עֲדוּלָה

 

           אַגָּדַת הַכִּנֶּרֶת

 

 

 מֵאֵיפֹה  יֵשׁ  לָנוּ  כִּנֶּרֶת?

שָׁאַלְתִּי  עַרְבִיָּה   זְקֵנָה,

 וְאָז  סִפְּרָה  לִי  הָעִוֶּרֶת

 אֵיךְ שֶׁלִּפְנֵי  מִילְיוֹן שָׁנָה

כְּשֶׁהָיְתָה פֹּה יַבָּשָׁה  ,

לְיַד הַבְּאֵר  עָמְדָה  אִשָּׁה

 וְשָׁאֲבָה  מַיִם  זַכִּים.

 

" חָזַר יוֹסֵף מִמֶּרְחַקִּים"

 נִשְׁמַע  לְפֶתַע  קוֹל  רִנָּה!

 

 וְהִיא  עָזְבָה אֶת  הַבְּאֵר

     וְהִיא  עָזְבָה אֶת הַדְּלָיִים

 וְהִתְנַפְּלָה עַל  צַוְּארֵי  בְּנָהּ.

 

 וְהַבְּאֵר שָׁפְעָה… שָׁפְעָה…

        כִּסְּתָה  כְּפָרִים שְׁלֵמִים  בְּמַיִם!

 כִּסְּתָה שָׂדוֹת רַחֲבֵי יָדַיִם!

 הָיָה  נִדְמֶה  שֶׁמֵּי הַתְּהוֹם

               יִתְרוֹמְמוּ עַד  הַשָּׁמַיִם!

 

 אֲזַי הַמֶּלֶךְ,  שְׁמוֹ   שְׁלֹמֹה,

              בָּא  בִּמְרוּצָה…    בָּא  בִּמְרוּצָה…      

  חָתַם אוֹתָהּ  בְּחוֹתָמוֹ

 שֶׁלֹּא  תָּצִיף  אֶת  הָעוֹלָם

 

אֲבָל מַה שֶּׁיָּצָא …  יָּצָא ,

וְכָךְ  נִשְׁאַר   לָנוּ  אֲגַם .

 

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. איזו אגדה יפה! והמים כמו האהבה, הלוואי שיציפו את העולם.

  2. שיר חמוד מאד.
    בעניני מיתוסים וכנרת:
    נדמה לי שעכשיו אני מבין שגם השיר שהושמע רבות בימי נערותי "נערה ושמה כנרת" .הוא נסיון ישראלי ליצור מיתוס אינסטנט.
    אני יודע שדובי זלצר הוא מלחין רציני אבל אני מודה שהמנגינות שכתב לשיר הזה ול"דבר אלי בפרחים" מעצבנות אותי ומשעממות.
    לטובת מי שלא נולד אז או לא זוכר. הנה המיתוס של עמוס אטינגר:

    נערה ושמה כנרת

    ביצוע: גאולה גיל
    מילים: עמוס אטינגר
    לחן: דובי זלצר

    לרגליו של ההר,
    לחופו של נהר
    היא ישבה לבדה,
    התדעו מה סודה?
    הירדן אז שתק,
    החרמון שוב צחק,
    רק סיפרה השתיקה
    כי היא לו מחכה.

    אז רחש ירדן בחלל עוד נשמע
    ורחש בכיה של ילדה, אשר שמה –
    כנרת, כנרת, כנרת
    הרוח לך שר, הרוח לך שר.
    ושמש ירדן לך זוהרת,
    שוקעת בהר, בהר.

    כך חולפות השעות
    ועוברות השקיעות,
    וכל ערב עצוב
    אז קורא לה לשוב.
    אבל היא פה תשב
    והרוח נושב,
    ים דמעות אז ישטוף
    מלחייה אל החוף.

    אז רחש ירדן, סביב עוד נשמע…

    לאורו של היום
    לא ראינו פתאום
    את דמותה מול ההר,
    לחופו של נהר.
    מול ירדן וגליו,
    מול חרמון ושלגיו,
    רק בכיה עוד נותר,
    אבל הוא לא חזר.

    אז רחש ירדן, סביב עוד נשמע
    על ים הדמעות שקראו לו בשמה
    כנרת, כנרת, כנרת
    הרוח לך שר, הרוח לך שר.
    ושמש ירדן לך זוהרת,
    שוקעת בהר, בהר.

    • המקור לשיר זה (שאיננו ברפרטואר שלי גם כשאני שרה שירי זמר)הוא כנראה האגדה על עץ האוהב. היה היה עלם שהיה מאוהב בנסיכה מקומית, כנראה ברניקי, שהיה מורשה לעבור את הים בשחיה ולהגיע אל ארמונה (שבדרום הכנרת) רק כשראה נר דולק בחלונה. אז היה פושט בגדיו, תולה על העץ ושוחה אליה. יום אחד הנר כבה כשהיה באמצע הדרך ואתם יכולים לתאר לעצמכם את הסוף הטרגי.

    • אני דווקא אהבתי מאד את שיר האגדה הזה
      "לרגליו של ההר לחופו של נהר"…פשוט מקסים , לשבת , לשיר ולהתנועע מצד לצד:)
      מקסים גם השיר שלך וכל המרבה במיתוסים הרי זה כיף :)

  3. איך את עושה דבר כזה, עדולה?
    לתת את הסיפור הכי יפה על יצירת הכנרת + שבירת מיתוסים ישנים – דווקא לפיה של ערביה?
    מה יהיה על "זכותנו" על הארץ הזו?

    < כמובן שכל זה נכתב בהומור ציני>

  4. סבינה, חתם אותה בחותמת אהבה. אגדה כלבבי.

  5. מירי פליישר

    רמזים למסורת המסופוטמית על תיהמת-תיאמת האלה הראשונה שמורדוך יצר ממנה את העולם או לחלופין רוח אלוהים שמרחפת על פני המים. המים הנשיים הצריכים חתימה או שליטה גברית. ושלמה היה יהודי קודם שהתאסלם. חנוך.
    הם לא "צריכים" כמובן. המיתוס האנושי ברובו צריך שליטה פטריארכלית.
    הקריאה הפמיניסטית כקריאה חתרנית לכל אורך ה HIS(S)TORY

    • רות בלומרט

      השיר יפה, סבינה. וגם סיפור המעשה נאה. המסורת היהודית מספרת שבארה של מרים, שהשקתה את בני ישראל במדבר, מבעבעת בתוכה… והרי שם כתוב "עלי באר ענו לה"… האם זה מקור הפסודונים שלך?

      • תודה, רות. את השם עדולה ראיתי לראשונה ברומן של דוד מלץ שקראתי בתיכון. עדולה היתה ילדת טבע שחיה בכנרת באחד הקיבוצים. לי קסם אופייה. השם הוא ספק שם חיבה לעדה ספק עדו לה.

    • נכון, כמובן, לא חשבתי על זה. המיתוסים האלה קדמו ליהודים ולערבים כאחד. בודאי שתיהמת מסתתרת פה מתחת לכל.

    • סבינה למירי

      נכון, כמובן, לא חשבתי על זה. המיתוסים האלה קדמו ליהודים ולערבים כאחד. בודאי שתיהמת מסתתרת פה מתחת לכל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג