חֲסִידוֹת פֶּסַח
הַבֵּט !
הַחֲסִידוֹת!
הֵן דּוֹחֲסוֹת פִּתְאוֹם
אֶת כָּל פֶּסַחֵיךָ
לְוָּפֶל-זְמַן בְּטַעַם הַחַיִּים.
לֹא, לֹא קוֹקָה קוֹלָה ,אֶלָּא:
מְעַט יַלְדוּת,
הַרְבֵּה חָלָב נִשְׁפַּךְ
שֶׁלֹּא בָּכוּ עָלָיו –
עֵרוּב הַגִּילָאִים:
הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ סַבָּא עָשָׂה סֵדֶר בְּעַג'ְמִי
לְכָל בְּנֵי הַדּוֹדִים,
הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ אִמָּא מֵתָה –
וְלֹא חָשׁוּב
שֶׁפַּעַם הָיִיתָ בֶּן 6
וּפַּעַם בֶּן 60
הַסַּחַף הָרִגְשִׁי
אוֹחֵז בְּךָ,
כָּבֵּה אֶת הַמָּנוֹעַ
בְּכֵה לְךָ.
ופל זמן של החיים – יש בו גם מתיקות של חרוסת וגם מרירות של מרור.
אכן, מצאת את המלים שאני לא מצאתי. היו נסיונות לכתוב מתוק-מריר. חג שמח!
אצלי הרבה חלב נשפך שדוקא בכו ובוכים עליו.
ואחר כך מעצבים את הבכי מעצבים את העצב למשהו כמו הקלה כמו קבלה כמו… יצירה!
החסידות נוטות את החסד לפסחים עמוסי זכרונות אדם קשים. תודה על החסידות
הסחף הרגשי… כבה את המנוע. כמה יפה הסיום: ובכה לך.. אין כמו חגים ומראות ילדות לעשות זאת.
סבינה, זה נוגה ונוגע. מאד.
ופל זמן בטעם החיים, של כל הפסחים עד היום.
דחוס ומלא במיצי זכרון תוססים.
לא קלים החיים.
יפה מאוד ומרגש.
מחזור החגים… או כלשונו של מאיר אריאל : חג נמועד ונופל…
סיכום חיים מתוק-מר, עם כל מה שיש בוופל החיים (נהדר)
לפעמים צריך לכבות את המנוע, לעשות את השקט כדי שאפשר לשמוע את העצב בנחת.