בננות - בלוגים / / חסידות פסח
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

חסידות פסח

 

    חֲסִידוֹת פֶּסַח

 

 

הַבֵּט !

       הַחֲסִידוֹת!

הֵן דּוֹחֲסוֹת פִּתְאוֹם

אֶת כָּל פֶּסַחֵיךָ

לְוָּפֶל-זְמַן בְּטַעַם הַחַיִּים.

 לֹא, לֹא קוֹקָה קוֹלָה ,אֶלָּא:

 מְעַט יַלְדוּת,

 הַרְבֵּה  חָלָב נִשְׁפַּךְ

 שֶׁלֹּא בָּכוּ עָלָיו –

 עֵרוּב הַגִּילָאִים:

 הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ סַבָּא עָשָׂה סֵדֶר בְּעַג'ְמִי

                               לְכָל בְּנֵי הַדּוֹדִים,

  הַפֶּסַח שֶׁבּוֹ אִמָּא מֵתָה –

 וְלֹא חָשׁוּב

     שֶׁפַּעַם הָיִיתָ בֶּן 6

וּפַּעַם  בֶּן 60

 

הַסַּחַף הָרִגְשִׁי

              אוֹחֵז בְּךָ,

 כָּבֵּה  אֶת הַמָּנוֹעַ

 בְּכֵה  לְךָ.

 

 

 

9 תגובות

  1. חנוך גיסר

    ופל זמן של החיים – יש בו גם מתיקות של חרוסת וגם מרירות של מרור.

    • אכן, מצאת את המלים שאני לא מצאתי. היו נסיונות לכתוב מתוק-מריר. חג שמח!

  2. אצלי הרבה חלב נשפך שדוקא בכו ובוכים עליו.

    • ואחר כך מעצבים את הבכי מעצבים את העצב למשהו כמו הקלה כמו קבלה כמו… יצירה!

  3. מירי פליישר

    החסידות נוטות את החסד לפסחים עמוסי זכרונות אדם קשים. תודה על החסידות

  4. הסחף הרגשי… כבה את המנוע. כמה יפה הסיום: ובכה לך.. אין כמו חגים ומראות ילדות לעשות זאת.

  5. רונית בר-לביא

    סבינה, זה נוגה ונוגע. מאד.

    ופל זמן בטעם החיים, של כל הפסחים עד היום.

    דחוס ומלא במיצי זכרון תוססים.
    לא קלים החיים.

  6. יפה מאוד ומרגש.

    מחזור החגים… או כלשונו של מאיר אריאל : חג נמועד ונופל…

  7. סיכום חיים מתוק-מר, עם כל מה שיש בוופל החיים (נהדר)
    לפעמים צריך לכבות את המנוע, לעשות את השקט כדי שאפשר לשמוע את העצב בנחת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג