רַק עַל נְיָר מְשֻׁמָּשׁ
רַק עַל נְיָר מְשֻׁמָּשׁ, מְמוּשָש , מֻשְׁלָךְ לַפַּח ,
מוּצָל מֵאַשְׁפָּתוֹת,
אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לִכְתֹּב חָפְשִׁי
בְּלִי לִנְצֹר אֶת עֵטִי
בְּלִי לַחְשֹׁשׁ
שֶׁמַּפִּילִים
עֵץ-יַעַר-גֶּשֶׁם שָׁלֵם
שֶׁהֶחְזִיק אֶת הָאֲדָמָה בְּשָׁרָשִׁים עַזִּים
בִּשְׁבִיל
עוֹד דִּבּוּר
עַל הַמִדְבּוּר
בַּחֲרוּזִים.
היי סבינה, שיר שהוא אוקסימורון לא נעים בכלל. אבל עליו ניתן להוסיף גם על נייר וירטואלי, ממש כמו זה למשל…
אכן, יותר ידידותי לסביבה להשתמש רק במחשב. אבל דוקא אשת טבע שכמוני מוכרחה נייר ,בחוץ, בשמש.
כבר שכחתי מתי כתבתי על נייר. תמיד מקלידה על קרני אור. בעצם אני כבר לא מיומנת בכתיבה, רק בהקלדה. להחזיק עט ביד כבר קשה לי.
כמה מוזר, ענת, אני חייבת לחבר בחוץ, עם דפים על הברכיים. רק אחר כך אני מעתיקה למחשב.
סבינה, אבי ז"ל כתב גם סיפורים על נייר משומש ומעטפות מפורקות. אני אינני מסוגלת לזרוק ניר טיוטה שיש בו מקום אפילו לרשימת קניות או מטלות. פעם השתמשו בכל. הבתים היו פנויים מעודפים מצטברים. תיקנו חפצים שבורים והתגאו ביכולת לתפור, לסרוג, להסתדר לבד. לא היה בזבוז חומר ותחושת החטא היתה מוקדשת לחטאים אמיתיים… המשיכי לכתוב על נייר משומש, כמוך כמוני. אגב אני חוששת מכתיבה ספונטנית במחשב, שמה הכל יעלם. פוף.
רות, חששך מבגידתו של המחשב מוצדק בהחלט. אצלי פעם אחת נגנב מחשב ואת מחליפו היכה ברק שמחק בלי רחמים. בשני המקרים איבדתי חומר בשל עצלנות גיבויית. כדי שהחומר הכתוב לא יעלם בפוף, יש לגבותו בסוף כל יום בצורה אובססיבית.
גם לי קרו אסונות מחשב ממש כמו שתארת. אולי זו דרך הטבע לדלל לנו את השירים!
רות, בנוסף לזה, המחשב מאפשר
קלות בלתי נסבלת של הכתיבה.
יפה מדברך הדו משמעי.
ובכלל נראה לי שאם היינו שואלים את יערות הגשם הם היו מביעים שמחה לסיים את חייהם כמצע לשירייך
….וקן לתפילותייך לגשם
מזדהה עם המאבק! אהבתי את השיר.