תָּנִיחַ לִרְשִׁימַת הָאֲסוֹנוֹת
בֹּקֶר חָדָשׁ,
אֲנִי רוֹצָה לְשַׁחֵד אוֹתְךָ
שֶׁתַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִילִי,
שֶׁתָּנִיחַ לִרְשִׁימַת הָאֲסוֹנוֹת
בִּשְׁבִיל רְשִׁימָה לַמַּכֹּלֶת,
שֶׁתָּחֹן אוֹתִי
מִכָּל הַמִּשְׁפָּטִים הַתְּלוּיִים וְעוֹמְדִים,
שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי הַנָּחָה,
הֲנָחַת סוֹף עוֹנָה
גַּם בִּמְחִיר שֶׁאֶרַאֵה מִתְחַנְחֶנֶת אוֹ נַחְנָחִית.
אֲנִי רוֹצָה מִמְּךָ
נְקֻדּוֹת מִחְיָה
(כְּמוֹ תְּלוּשֵׁי מָזוֹן בְּקוּם הַמְּדִינָה)
נְקֻדּוֹת לֹא שְׁחֹרוֹת
נְקֻדּוֹת תָּמִיד לְטוֹבַת
נְקֻדּוֹת צִיּוּן נְקֻדּוֹת אוֹר נְקֻדּוֹת חֵן
חֵן חֵן
עַל הַשִּׁיר
שֶׁבְּכָל זֹאת חָנָה אֶצְלִי
וְלֹא נָתַן………………….. גָּז!
כְּשֶׁרָאָה אֶת הַהִיא
שׁוּב יוֹשֶׁבֶת מִתַּחַת לַדֶּקֶל
מִתְמַחָה בִּלְהוֹצִיא מָתוֹק מֵעַז
יש עלייך…
למרות שבסוף רב הנסתר כאן על הנגלה.
מצטרפת לאמיר ומוסיפה-
זה מה שיפה בשיר.
אוי, סבינה
לא יודעת למה התכוונת
אבל אני נלקחתי לדקל של אבשלום פיינברג.. וזה מדבר אלי מאוד
האדם, העץ, הסוד, הגילוי
ועוד ועוד
(מקווה שלא כתבתי משהו שמקשה עלייך את הערב..)
בזה כוחו של שירך עבורי
אני אוהבת את הדקל של אבשלום, בכלל, אני אוהבת סיפורי ארץ ישראל. אבל בשיר שלי הכוונה לדקל פשוט, יש לי 5 דקלים לפני הבית ואני יושבת מתחתם וזה כמובן מזכיר את דבורה הנביאה שישבה תחת התומר.
יפות הן נקודות המחיה וההקשר לתקופת הצנע.
והקורא הרכלן (כהגדרתו של עמוס עוז)
רוצה לדעת מי היא ההיא וההוא והלולי לו
אהוד, מירי ענתה במקומי. זה ממש מה שהוא אומרת.
ולאור ההקשרים למקרא, ההוא, מניח הקורא המטריד, הוא הקדוש הברוך הוא
מוזר אני דוקא חושבת שהבנתי- ההיא היא אותה סבינה שזו מומחיותה- להוציא מתוק מעז ויופי במקום שאחרים רוטנים . מכירים אותה? זאת מהחרציות והכנרת המתמלאת ונופי ארץ ישראל וכל מקומות היופי שאנחנו רואים רק בטלויזיה כשאומרים לנו אם יהיה קר או חם-בחוץ…:)
והדקל הוא דקל ההתנבאות? מרים? דבורה?
מירי, זה בדיוק זה. תודה על ההבנה. הדקל הוא פשוט דקל שיש לי כאן אבל כמובן שהוא מעורר אסוסייציות לדבורה תחת התומר.
וואו סבינה, איזה שיר
יצא לך גז………רב כאן
אוהבת מאד
תודה, איריס.
מעולות אמירותייך, סבינה, על הזכות לקבל הנחות ועל נקודות החן שהן תחליף לעיסוק האובססיבי שלו באסונות.
אחד הטובים ביותר שלך!
תודה, חנוך.
זה מיד מעלה בי מחשבה על עיתוני הבוקר, העורכים רשימות סדורות של כל מה שעשינו לא בסדר – וכשיש משהו יפה ומועיל, לא מספרים עליו. צריך לחפש אותו בנרות כדי להוציא מהעז את המתוק – אשרייך שיש לך יכולת לעשות את זה.
סבינה, אם כתבת שיר כזה, בכל זאת העולם הוא שיר, לא פרוזה. בואי נצטרף לאגודת פועלי ישראל למען טענה זאת… 🙂
מצטרפת לבקשה שלך, להניח לרשימת האסונות בעבור רשימת מכולת.חהמיר את רשימת האסונות בשגרה פשוטה ושקטה.
סבינה יקרה, מתמחה בהוצאת מתוק מעז. אז מי כמוך?