בננות - בלוגים / / סילביה פלאת על בנה
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

סילביה פלאת על בנה

זה עתה שמעתי על התאבדותו של ניקולאס יוז. כל מה שידעתי עליו הוא שהיה "דוקטור דייג" . פעם כשהתקשרתי לביתו של יוז אמרה לי אשתו קרול:" טד נסע בעקבות השראתו אל הבן באלסקה".

 

לזכרו, שיר על ינקותו, שנכתב זמן קצר אחרי שהוריו נפרדו .

מתוך ספרי אריאל (ושלש נשים)

 

 

סילביה פלאת'

 

 

 

 

נִיק הַפָּעוֹט וְהַפָּמוֹט

 

 

 

 אֲנִי אִישׁ הַמִּכְרֶה . הָאוֹר דּוֹלֵק כָּחֹל.

 נְטִיפִים שֶׁל שַׁעֲוָה

 נוֹטְפִים וּמִתְעַבִּים, דְּמָעוֹת

 

 אֲשֶׁר פָּלַט  הָרֶחֶם

 הָאַרְצִי מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּמוֹ הַמֵּת.

 אֲוִירִי עֲטַלֵּף אֲפלִים

 

עוֹטְפִים אוֹתִי, רְדִידִים בְּלוּיִים,

 רְצִיחוֹת קָרוֹת.

 הֵם מִתְרַתְּכִים עָלַי כְּמוֹ שְׁזִיפִים .

 

 כּוּךְ סִידָן נוֹשָׁן

 גְּלִידֵי קֶרַח, מַחְזִיר הֵד.

 כָּאן גַּם הַסָּלָמַנְדְּרוֹת בְּלָבָן,

 

 הַבַּרְנָשִׁים הָאֵלֶּה הַקְּדוֹשִׁים.

 וְהַדָּגִים, הַדָּגִים – –

אֵלִי, הֵם לוּחוֹת שֶׁל קֶרַח,

 

 מֶלְחֲצֵי לְהָבִים,

 דַּת

 פִירַנְהַה ,הַשׁוֹתָה

 

 אֶת יֵין הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ מִבְּהוֹנוֹת רַגְלַי .

 הַנֵּר

 דּוֹעֵךְ וְחוֹזֵר לִכְבֹּשׁ אֶת גָּבְהוֹ הַמְּעַט,

 

 צְהֻבָּיו מִתְלַהֲטִים.

 הוֹ אֲהוּבִי, אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה?

 הוֹ עֻבָּרִי

 

 זוֹכֵר אֲפִלּוּ תּוֹךְ שֵׁנָה

 אֶת תְּנוּחָתְךָ הַמְּצֻלֶּבֶת.

 הַדָּם בְּעוֹרְקֶיךָ פּוֹרֵחַ

 

נָקִי, אוֹצָרִי.

הַכְּאֵב

שֶׁאֵלָיו הִתְעוֹרַרְתָּ אֵינֶנּוּ שֶׁלְּךָ.

 

 אָהוּב, אָהוּב,

 אֶת הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ כִּסִּיתִי בִּוְרָדִים ,

 שְׁטִיחִים רַכִּים  – –

 

אַחֲרוֹנֵי הוִיקְטוֹרְיָאנַה .

 הַנָּח לַכּוֹכָבִים

 אֶת צְנִיחָתָם הָאֲנָכִית אֶל יְעָדִים קוֹדְרִים,

 

הַנָּח לְאָטוֹמֵי

 הַכַּסְפִּית הַמְּעַוְּתִים אֶת טִפְטוּפָם

 אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר הַנּוֹרָאָה,

 

 אַתָּה הוּא הַמּוּצָק הָאַחֲרוֹן

כָּאן, עָלֶיךָ הֶחָלָל נִשְׁעַן, אֲכוּל קִנְאָה.

 אַתָּה הוּא הַתִּינוֹק שֶׁבָּאָסָם.

 

 

4 תגובות

  1. מעניין להשוות בין תרגומך לזה של משה דור (שהביא גיורא לשם בבלוג שלו).
    שניהם יפים.
    והשיר אכן קורע לב במיוחד בשלוש השורות האחרונות, במיוחד כשאנו יודעים מה עלה בגורלה של האם ומה עלה בגורלו של העולל באסם- זה שמלפני 2000 שנה וזה מלפני יומיים.

  2. תמי קאלי

    סבינה, תודה לתרגום ניפלא ושהבאת לכאן.
    כמה נורא הסיפור המשפחתי הזה.

  3. מירי פליישר

    תודה סבינה
    במחשבה לאחור
    צובטים בי אטומי הכספית שנוטים להתאחד …והם התאחדו בסופו של דבר כמו שכתבה בקיצור צובט לב שולמית אפפל.

  4. איריס קובליו

    חזק, סבינה, תודה על תרגומך היפה

השאר תגובה ל איריס קובליו ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג