עֲדוּלָה
הקּוֹנְכִיָּה
הַיָּם מֵבִיא לָאֲדָמָה
קוֹנְכִיּוֹת בָּעֲרֵמָה …
שַׁי מְרַשְׁרֵשׁ , פַּעֲמוֹנִי …
הַאָקַרבֵנוּ אֶל… אָזְנִי ?
מַה קּוֹנְכִיָּה לִי מְסַפֶּרֶת ?
אֲנִי מַקְשִׁיב נוֹרָא נוֹרָא:
היֹה-הָיָה היֹה-הָיָה היֹה-הָיָה היֹה-הָיָה…
אַךְ אֵין הֶמְשֵׁךְ לְסִפּוּרָהּ!
אֲנִי מַשְׁלִיךְ ! נוֹטֵל אַחֶרֶת :
גַּם זוֹ עוֹשָׂה אוֹתוֹ דָּבָר:
היֹה-הָיָה היֹה-הָיָה…
אֶת זֶה הַלֹּא שָׁמַעְנוּ כְּבָר,
סִפּוּר בְּלִי אָלֶף וּבְלִי תָּו!
אוּלַי הַיָּם אֵינוֹ מַסְכִּים שֶׁיְּגַלּוּ אֶת סוֹדוֹתָיו ?
הִנֵּה גַּלָּיו מִתְגַּעֲשִׁים :
אֵין לְסַפֵּר לָאֲנָשִׁים,
אֵין לְהוֹצִיא דָּבָר בָּרוּר,
רַק קוֹל אָחִיד מוֹלִיד הִרְהוּר . . .
רַק יָם סָגוּר , רַק קוֹל נוֹהֵם . . .
אֶת הַסִפּוּר יַמְצִיאוּ הֵם .
יפהההה
היה היה, היה היה.
קונכיה כלבבי … נותנת ספייס 🙂
שיר עתיק על הקונכיה ממנה למדתי לכתוב. זה היה בגיל 9, בים של יפו. יום אחד עלה במחי רעיון שאם אקשיב למה שהיה אומר… ואכתוב מפיו, יצא לי שיר או ספור, שאם אכתוב אותו ואראה למורה היא תתחיל לאהוב אותי.
כשהים לא אמר לי כלום הגיע גל עם קונכיות, ואז הייתי בטוחה שהים שולח לי את הספור שלו…
בסוף אותו יום למדתי שהים יתן לי מצב רוח לכתוב אבל את הספור אצטרך למצוא או להמציא בעצמי.
נהדר
תודה, מירי, את הלא מכירה כלים וקונכיות והדהודים פנימיים.
היי סבינה
קונכיה זה רומנטי מאוד בעיניי..
הדיבור איתם הוא כמו עם ים שלם… ואין סופי
להתראות טובה
ברגע זה יש קונכיה גדולה על שולחני– ד"ש תמידי מבטן הים.
כל כך יפה! גם אני לא הבנתי למה הקונכיות לא מספרות לי…אז אספתי כמה, אולי ירצו יום אחד לספר…