נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
סבינה, הכותרת של השיר הופכת אותו למשל אקטואלי. וכך אני מבין אותו: הנמשל למורה הזן הוא המושל החדש ישן שהמשיל עם ישראל על עצמו : ביבי נתניהו. ומיהם הנמשלים לתלמיד ? אנחנו, אזרחי מדינת ישראל.
אלא מה? רחוק המשל מהנמשל כמרחק שבין מפרץ חיפה למפרץ בנגל: כשימעד המיועד למשול בנו, צפויים כולנו, הנמשלים, ליפול במפלתו.
וכשאר בנות היענה הממלאות את הארץ אני טומן ראשי בחול ומתנחם בכך שאמנם עכשיו רע, אך סביר שבעתיד יהיה יותר גרוע.
סבינה,
בדיוק אתמול קראתי סיפור מאוד יפה על תלמיד זן ומורה. מסופר על תלמיד שהגיע למנזר זן, אבל חשב שהמורה שלו, מנהל המנזר, לא די טוב.
אחרי שנדד למנזרים אחרים שמע בכל מקום מחמאות על המורה שלו.
כשחזר שאל את המורה למה לא הראה לו את יכולותיו, והמורה שאל אותו: "האם כששאלת שאלה לא עניתי לך? האם כשהיית רעב לא היצעתי לך אוכל?" ואז התלמיד הבין את גדולתו של המורה שדאג לצרכיו.
מורה אמור "לגדל" את תלמידו, מנהיג – את עמו. לצורך זה הוא נבחר.
מה שכן אני מסכימה איתך שיש איזו ראייה שלילית מראש של המנהיגים, מין ציפייה לכך שימעדו עוד לפני שיצאו לדרך, והגישה הזאת בעייתית מאוד.
יפה סבינה. כל מורה ימעד אם נתייחס אליו כאדם ולא כמורה., כי אין מורה מושלם, מי שיכול להיות אולי מושלם זה התלמיד
אבל גם זה קשה מאד…
אני חושבת שכך צריך להתייחס גם למנהיגים.
הלוואי נבחרינו היו מורי זן…
הבקשה מהמתדפק על הדלת- הוגנת למדי.
חכם מאוד השיר
נהדר!
סבינה, הכותרת של השיר הופכת אותו למשל אקטואלי. וכך אני מבין אותו: הנמשל למורה הזן הוא המושל החדש ישן שהמשיל עם ישראל על עצמו : ביבי נתניהו. ומיהם הנמשלים לתלמיד ? אנחנו, אזרחי מדינת ישראל.
אלא מה? רחוק המשל מהנמשל כמרחק שבין מפרץ חיפה למפרץ בנגל: כשימעד המיועד למשול בנו, צפויים כולנו, הנמשלים, ליפול במפלתו.
וכשאר בנות היענה הממלאות את הארץ אני טומן ראשי בחול ומתנחם בכך שאמנם עכשיו רע, אך סביר שבעתיד יהיה יותר גרוע.
סבינה, כתבת יפה, לאחר הבחירות העם רוצה תוצאות לא מבחנים, ומגיע לו, לעם…
אבל סבינה לפעמים המועד הוא אנושי, אבל לא כמורה? צריך לחשוב על זה
המורה האמיתי מקבל את נפש תלמידו כפי שהיא. מה שהתלמיד רואה או לא – מכאן מתחיל הלימוד.
סבינה,
בדיוק אתמול קראתי סיפור מאוד יפה על תלמיד זן ומורה. מסופר על תלמיד שהגיע למנזר זן, אבל חשב שהמורה שלו, מנהל המנזר, לא די טוב.
אחרי שנדד למנזרים אחרים שמע בכל מקום מחמאות על המורה שלו.
כשחזר שאל את המורה למה לא הראה לו את יכולותיו, והמורה שאל אותו: "האם כששאלת שאלה לא עניתי לך? האם כשהיית רעב לא היצעתי לך אוכל?" ואז התלמיד הבין את גדולתו של המורה שדאג לצרכיו.
מורה אמור "לגדל" את תלמידו, מנהיג – את עמו. לצורך זה הוא נבחר.
מה שכן אני מסכימה איתך שיש איזו ראייה שלילית מראש של המנהיגים, מין ציפייה לכך שימעדו עוד לפני שיצאו לדרך, והגישה הזאת בעייתית מאוד.
אכן, חני. הציניות פושה בנו באופן שאיננו נותנים אמון באיש. אי נתינת אמון מכשילה ומרפה את ידי המנסים להנהיג במצב שקשה גם כך.