העניין שעוררה סבתא אז'ני גורם לי להעלות שוב את השיר עליה בשביל מי שעדיין לא היה אז בבלוגיה (עוד לא למדתי איך נותנים קישור).
לְאֵם אִמִּי "סָבְתָא אֵזֵ'נִי "
פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי כָּל הַפְּסָחִים
שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי "אֵיפֹה אַתְּ בַּסֵּדֶר?"
פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי כָּל הַיָּמִים הַבּוֹהֲקִים
שֶׁעָשִׂית לְבַדֵּךְ בֵּין קִירוֹת "עֲמִידָר"
אַתְּ נְסִיכָהּ מֵאִיסְטַנְבּוּל, שֶׁאַחַיִךְ עָשׂוּ הוֹן מִיַּיִן,
שֶׁבְּנֵי אַחַיִךְ מְיַצְּרִים סְפִינוֹת טִיּוּל —
אֵיפֹה הָיִיתְּ? עִם מִי עָשִׂיתְּ? אוּלַי הָלַכְתְּ לְ 'מַלְבֵּ"ן'
אוּלַי לֹא הָיָה נוֹרָא
לְהָסֵב עִם זְקֵנִים זָרִים
שֶׁלֹּא יָצְאוּ אִתָּךְ מְ"חוֹף-הַתְּכֵלֶת"
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אִתָּךְ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה
בִּירוּשָׁלַיִם… הַאִם עָלִית לִירוּשָׁלַיִם ?
מֵאָז יָרַדְתְּ בָּאֳנִיָּה
עָלֶיהָ הֶעֱלוּ אוֹתָךְ בְּקֹשִׁי , בְּבּוּלְגַּרְיָה,
כִּי כְּבָר הָיִיתְּ זְקֵנָה ?
פִּתְאוֹם פּוֹצְעוֹת אוֹתִי כָּל הַנְּסִיעוֹת לִירוּשָׁלַיִם
שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי אִם תִּרְצִי לָבוֹא.
חוֹמוֹת נוֹשְׁכוֹת אוֹתִי בְּשִׁנֵּיהֶן .
מִגְדַּל-דָּוִד דּוֹקֵר.
הַיִּתָּכֵן שֶׁלֹּא הִגַּעְתְּ אֶל הַבִּירָה?
מָה עִם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי ?
הַלֹּא לַמְרוֹת שֶׁהִסְתַּתַּרְנוּ קְצָת בְּצֵל הַצְּלָב
— אַתְּ הָיִיתְּ "דָּתִיָּה!"
צַמְתְּ בְּכִפּוּר, הָלַכְתְּ בָּרֶגֶל עַד לְ'גַן-תָּמָר'
לְהִתְפַּלֵּל בְּשָּׂפָה לֹא בְּלוּלָה,
וְלִפְעָמִים הִתְעַלַּפְתְּ בַּדֶּרֶךְ,
נִשְׁעַנְתְּ עַל הַשִׁיקְמִים. . .
וְאֵיךְ עָבְרוּ עָלַיִךְ מֵאוֹת עַרְבֵי –שִׁשִּׁי?
הַאִם הֻזְמַנְתְּ אֶל בֵּית בִּתֵּךְ — אִמִּי?
הַאִם עָזַרְתְּ לִפְרֹשׂ
אֶת מַפַּת הַכְּנִיעָה הַלְּבָנָה
בֵּין נַחֲלֵי הַמָרָה הַשְׁחֹרָה שֶׁל אַבָּא?
פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי צִירֵי הַשְּׁעָרִים
בָּהֶם נָעַלְתִּי אֶת גַּנִּי
בְּפָנַיִךְ,
בִּפְנֵיהֶם,
בִּפְנֵי כֻּלָּם —
לְהַצִּיל לְעַצְמִי
קְצָת אֹשֶׁר
מִן הַחֹשֶׁךְ הַשָּׁפוּךְ עַל הָעוֹלָם.
הוי סבינה, איזה שיר הבאת ככה לפני השינה, כואב ונפלא
תודה, חני. פתאם כל רוחות הרפאים המשפחתיות עולות ומבקשות להראות. זה הכל בגלל האניות
אני עצמי כתבתי היום עוד מחזור שירים לכנרת!
כח כל מבינה ומזדהה, גם לי היתה סבתא כזו, מאיסטנבול, להם היה בית חרושת לממתקים, בארץ הפכו לדלפונים. איזה שיר יפה.
זוכרת את השיר הנפלא הזה
עזבי שוב את הספינה, סבינה
המשיכי את שירתך הבהירה הצלולה
ה מ נ צ ח ת !
שירך הנוגע ללב גורם לי להסתכל לרגע סביבי ולחשוב, מה אני יכול לעשות כעת כדי שלא ארגיש צורך לכתוב שירי צער בעתיד.
וכעבור רגע, שוכח את הכוונות הטובות וממשיך לצבור סיבות לכתוב אותם.
אוי, סבינה:
שאלותייך קשות כל כך!
האם מצאת להן תשובות ב"חושך השפוך של העולם"?
אני חושב שמה שתארת מאפיין הרבה בני נוער העסוקים באופן טבעי בעולמם שלהם, ועד שהם פונים כה וכה- והנה העבר טמון בחול.
אני חושב שהתופעה קשורה גם למעברים הטראומטיים של דור הורייך. עולם שהתהפך ואילץ רבים מהם לעשות דברים שלא חשבו שיאלצו לעשות.
כל זה הכתים את אישיותם.
הגיע הזמן לסלוח ולהבין.
שיר מופלא ונוגע. גם בי.
אכן פוצע את הלב, גם של הקוראים.
מה היינו אלמלא הסבתות, דמויות אמיצות שתווכו בין התקופות והמעברים ואז פרשו בענווה לשולים. נותר לנו להנציח את החיוניות המעשית שמילאה אותן גם בתקופות קשות.
המשיכי, סבינה.
איזה מונולוג מרגש השיר הזה שלך, סבינה, כולנו בדרך זו אחרת חשים חרטה על הבריחה הזאת ,שעשינו בעבר מכל מה שמכאיב ופוצע , על מנת להציל מעט אושר, ולהאיר על פיסת חיים חשוכה. שיר מרגש מרגש
סבינה, היתאהבתי בסבתך. כל כך חבל שכבר אין אנשים כאלו.
את כותבת כל כך יפה.
תמי, תודה לך במיוחד. ותודה לכלם.
יפה ונוגע ללב ועצוב כל כך.
אני לא הכרתי את הסבתות שלי, שתיהן מתו לפני שנולדתי. אבל את יסורי המצפון האלה, או דומים להם, אני מכירה.