סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

'המערבית'

 

נמשיך עם שירי רוח:

לעומת השרקייה שהיא רוח מזרחית אופיינית לחרף, נושבת בקייץ רוח מערבית ערה  המגיעה לאזור הכנרת בשעה שתיים אחר הצהריים אחרי שעברה את כל הדרך מן הים התיכון. בחוף עין גב, ואני חייתי שם כשנה, היא ממש משתוללת, הרבה פחות מורגשת בגינוסר.

 

 

 

עֵין גֵּב  , הָרוּחַ שֶׁל  שָׁעָה שְׁתַּיִם

 

 

 

 

עֵין גֵּב . הָרוּחַ שֶׁל  שָׁעָה שְׁתַּיִם מַתְחִילָה לִנְשֹׁב… .  

                      הַגַּלִּים   מְגֹרָשִׁים   וּמְגֹרָשִׁים   אֶל הַחוֹף  !

 

הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים   פּוֹרְשִׂים

                          מִפְרַשׂ אַחַר  מִפְרָשׂ  נֶחְבָּט  בָּרוּחַ!

 

      הַדְּקָלִים   שַׁבְשָׁבוֹת !

 

 הַתְּמָרִים –   טַחֲנוֹת !

 

          מִישֶׁהוּ   טוֹרֵחַ לְעַוֵּת    לְצִּיּוּר שֶׁל וָאן-גוֹך

 אֶת

     צִלּוּם   הַשַּׁלְוָה  שֶׁ'תָּפַשְׂנוּ' .

 

עַל שַׂק-שֵׁנָה  , ( שֶׁלֹּא יָעוּף! ) מוּטָל  נֶכְדִּי

              יָשֵׁן.

 

 וַאֲנִי  נִים-וְלֹא-נִים

          חוֹשֶׁבֶת      עַל  רָחֵל   (שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ בֵּן)

כּוֹתֶבֶת   מִן   הַזִּכָּרוֹן  

                          עַל   גַּג   בְּתֵל-אָבִיב

 

  אֶת   הַלֹּא  אוֹקְסִימוֹרוֹן   הַזֶּה  

 

              "אֲגַם סוֹאֵן!"

 

 

 

 

רוּח

 

לְפֶתַע כֻּלֵּךְ  מְקֻמֶּטֶת!

כְּמוֹ הִבְזִיק בָּךְ

רַעְיוֹן גָּדוֹל

וְאַתְּ  מְפַתַּחַת וּמְשַׁכְלֶלֶת …

 

אוֹ

שֶׁזִּקְנָה קָפְצָה עָלַיִךְ

וְאַתְּ מִתְאַמֶּצֶת לְהִתְרַגֵּל לָרַעְיוֹן

אוֹ

פָּג תָּקְפּוֹ שֶׁל קְרֶם הַמְּתִיחָה

אוֹ

לֹא מָרַחְתְּ  הַיּוֹם.

 

מְעַנְיֵן מֵאֵלּוּ עֲצָמוֹת

יִבְרַח לָךְ  הַסִּידָן:

מֵאַחַת הַשְּׁכָבוֹת הַגֵּאוֹלוֹגִיּוֹת?

מִשִּׁלְדֵי מוּמַתֵי  הַמְּרִידוֹת בָּרוֹמָאִים?

 מִקְבוּרֵי  רְעִידוֹת הָאֲדָמָה?

מִמֻּכֵּי הַטִּפוּס, הֶחֳלִירַע, הַמָּלַרְיָה

וּשְׁחֹר-הַשֶּׁתֶן… שְׁחֹר-הַשֶּׁתֶן… שְׁחֹר-הַשֶּׁתֶן…?

 

דַּי . רְאִי,

פָּנֶיךָ שׁוּב רְאִי!

כְּאִלּוּ לֹא נָפַל דָּבָר

הַכֹּל עָבַר

נַחֲלַת הֶעָבָר

 

הַתְּכֵלֶת שׁוּב 'שוֹקְטָה '

 

וְרַק אֲנִי עִם כָּל הַהִיסְטוֹרְיָה הַטְּרָגִית

עַל הַיָּדַיִם

וְצָרִיךְ יִהְיֶה לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ מַשֶּׁהוּ

אוֹ לְכַסּוֹת  לָעוֹנָה הַבָּאָה

 

כְּמוֹ בַּחֲפִירָה אַרְכֵאוֹלוֹגִית.

 

 

 

 

 

11 תגובות

  1. עליזה קיי

    בשירייך, האדם והטבע -אחד.רוחשים חיים משותפים.
    שובה לב.

    • עליזה, תודה על הבחנתך המעודנת. כן, אלה הם חיי, אני חווה יותר אלימנטים של הטבע מאשר בני אדם.

  2. רות בלומרט

    סבינה, מתי כתבת שירים שוברי לב אלה?

  3. מירי פליישר

    סבינה
    מאוד אוהבת את הראשון
    השני טורד וזה טוב אבל שבור ואולי זה גם טוב….

    • מירי, כמה טוב שאת שם, וקוראת, וכל מה שנוגע זה מתנה, ומה שלא כל כך, לא נורא, מיד מגיע פוסט חדש.

  4. סבינה, השירים הללו יוצאי דופן בנוף.
    אהבתי את הקרם והפחדים של הזיקנה, את ההתמודדות והנחמה- לכסות לעונה הבאה…

  5. חני ליבנה

    הרוח הזו כמה היא חסרה ובשיר השני האישה והאגם חד הם, מקסים

    • תודה, חני. כל אחת מכירה את זה: את מרגישה הילדה שהתאהבה בכנרת, והבטיחה לחזור אליה עם אהובה. והנה החלום הוגשם, אבל האשה כבר לא ילדה, בלשון המעטה, האהוב, כבר לא הוא, ורק הכנרת…. היא שם, יפה כתמיד, יפה מתמיד– אבל לא בלי מימד טרגי גם היא.

      • חני ליבנה

        יפה סבינה, שירי הכנרת שלך עוררו בי זכרונות והקדשתי לך פוסט, עם הכנרת שלי..

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג