סבינה מסג משוררת ומתרגמת
שָׁוֶה
שָׁוֶה לְהִשָּׁאֵר עֵרָה עַד לֵב הַלַּיְלָה
כִּי הַגֶּשֶׁם
שֶׁמִּן הַמֵּצַר קְרָאתִיו
מַ תְ חִ י ל לְ טַ פְ טֵ ף
וְהַלֵּב
הוֹלֵךְ וּ מִ תְ רַ חֵ ב
שָׁוֶה
שָׁוֶה לְהִשָּׁאֵר עֵרָה עַד לֵב הַלַּיְלָה
כִּי הַגֶּשֶׁם
שֶׁמִּן הַמֵּצַר קְרָאתִיו
מַ תְ חִ י ל לְ טַ פְ טֵ ף
וְהַלֵּב
הוֹלֵךְ וּ מִ תְ רַ חֵ ב
שוה להתערסל במילים שלך
הן מתנדנדות כענבל ומלבלבות בתהודה של
אגלי טל על מדשאות הלב
אגלי טל על מדשאות הלב — נפלא!
סבינה,
פרסמת שיר ב"מקור ראשון", ראיתי.
הנה את קרובה מאד לסוגת שירי ה"הייקו" היפניים, שאחד המשוררים הקרובים אלי והוא פנחס שדה שיבח אותם על תמצותם, ציוריותם במעט מלים, על חכמת החיים התבטאת בהם, , על יכולתם לחבר בין העובדתי-ממשי והפרטי, הקרוב הלב, ועוד.
נכון, תודה שהבחנת. אני אוהבת ביטוי תמציתי ואוהבת מאד את פנחס שדה.
הגשם הוא אהבתי הראשונה.
שווה לחכות לו.
חבל רק שהציפייה לו יותר ויותר מִדמה לציפיית רחל ליעקב.
רבים אוהבים את הגשם , את ריח האדמה אחרי הגשם… אבל שמישהו אמר "הגשם הוא אהבתי הראשונה" עוד לא שמעתי!
שיבוא הגשם ויישטוף את מאורעות האדם
אכן שווה
כן, בין שלל המשמעויות העושות את הגשם לעשיר כל כך נמצאת גם זו– שישטוף ויטהר ויביא בהירות באויר.
כתיבתך, סבינה, מותירה שרשרת טיפות גשם תלויה על ענף דקיק של הלב!
אסור לוותר על המיתר העדין גם בלב ההמולה.
מצטער להיות שוב זה שרואה איומים מאחורי מילים תמימות.
פשוט אבי מת לפני שנים אחרי שליבו התרחב יתר על המידה.
איך קוראים לתופעה הזאת? זה עשוי להיות שימושי בשירים. אני אוהבת את הקירקוע של הטכני גופני.
סבינה רחבת לב, את תופעת טבע: טבע, יופי, טבע היופי, יפי הטבע.מרפא לנפש צמאה ורצוצה.
אשריך.
אהבת היקום וצבעיו חובקת את שירתך וחודרת ללב קוראיך ,סבינה, שיבואו הרבה גשמי ברכה וינקו וירוו
רוב שעותי אני יושבת מול הקרקעית שהיתה יבשה ההולכת ומתלחלחת וחוזרת להיות ים.
למי שהטבע לא נוסך עליו שיעמום הוא מביא מרפא. אני יושבת רוב ימי מול הים שהיה כאן וראה מלחמות ואסונות ושטף הכל והמשיך לזהר בבקר ולגעוש בחרף… בלי שתרצה אתה לומד ענווה וקבלה.
למי שהטבע לא נוסך עליו שיעמום הוא מביא מרפא. אני יושבת רוב ימי מול הים שהיה כאן וראה מלחמות ואסונות ושטף הכל והמשיך לזהר בבקר ולגעוש בחרף… בלי שתרצה אתה לומד ענווה וקבלה.
איזה יופי! ברגע זה ממש יורד אצלנו גשם, והוא באמת מרחיב את הלב, כאילו קרא את שירך 🙂 גם בעיניי, סבינה, הטבע הוא המורה הטוב ביותר.
ברווקות שלי, סבינה היה תמיד שווה להשאר ער, הילת הירח, רפרוף העטלפים, כוכב נופל, שלג בירושלים… לפני שבועיים חוויתי את זה מזוית אחרת, ליל חג המולד, שתיים בלילה גשם עז, אני מתחת לעץ עתיק, מואר כמו כריסמס- טרי, מחכה שמלאך גואל יצא מחדר ניתוח. היה מדהים בנוראותו, הלילה הזה. שווה. במובן מסויים. שירך יפיפה.
סבינה,
אני ראיתי בשיר אירוטיקה חורפית..:)
שוש
שוש, אפשר, כמובן, מתחת לגג שמתופף עליו הגשם… אפשר הכל! חוץ מזה את בשלב בחיים שהכל ארוטי, אני קצת אחרי זה.
נשמע מרתק הנגיעות האלה שלך בכל מיני מצבים טעונים.
נשמע מרתק הנגיעות האלה שלך בכל מיני מצבים טעונים