חַיִּים טְרַטְנֶּר (לְזִכְרוֹ)
עַל עֶגְלָתוֹ הַטְּעוּנָה תִּירַס-פָּרוֹת
הוּא מִשְׂתָּרֵךְ לָרֶפֶת
הָאַחֲרוֹנָה בַּכְּפָר.
כַּלְבּוֹ אִתּוֹ בִּמְרוֹמֵי "הָהָר".
בַּמִּזְבָּלָה , מִמּוּל, יוֹרִים שׁוּב בַּשְּׁחָפִים.
מְעַרְבּוֹלוֹת עוֹבְרוֹת מֵעַל לִשְׁנֵינוּ…
הוּא מִסְתַּכֵּל: לְאָן זוֹ מַבִּיטָה ?
כֶּתֶם לָבָן
נוֹחֵת עַל הַחִטָּה שֶׁל חֶלְקוֹת ב" —
כְּמוֹ קֶצֶף עַל פְּנֵי מַיִם ,
קַסְקֶט מוּסָט
חוֹשֵׂף אֹזֶן כְּרוּתָה —
כְּמוֹ חַמְרָה לְמִלּוּי
אֶת הַקַּרְקַע ,
שַׁרְווּל מֻפְשָׁל חוֹשֵׂף מִסְפָּר כָּחֹל
מְקֻעְקָע —
אֵינִי רוֹצָה לוֹמַר כְּמוֹ
הַשָּׁמַיִם!
זה כדי שנזכור מאין באנו.
שיר כמו כוויה
אך גם ציורי מאד
סבינה
הצבעים של השמים ושל המספר
נזכרתי בפסוק מתהילים: השמים מספרים
כבוד אל וכבודו מגיד הרקיע . יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת.
וכל אחד לפרשנותו…
אכן ציורי מאוד וטעון מאוד, כמו של אחר עם אזן כרותה (להבדיל), נזכרתי גם בבית הראשון ב"לאט עולים סוסי" של פוגל. מאוד יפה כתיבתך.
סיגל, תודה. השוואה לואן גוך, זנ נחמד, לא עלה על דעתי. אני כתבתי מהחיים. וזה היה מזמן השיר הוא מלפני 30 שנה מתוך הספר "מושב" הוצאת הקבוץ המאוחד.
תאור כל כך נוגע בלב בכנות שלו.
נכון הכחול, האדום, או כל צבע, אין להם הבעה אבסולוטית. תמיד יש קונוטוציה לסביבה שלהם.
אבל אמרת. השמיים האלה מאוד נמוכים.
שיר חזק.
נכון. הוא היה אדם פשוט. שמיו היו נמוכים כל כך שהוא התאבד בסוף– תלה את עצמו ברפת.
שבוע טוב, סבינה. שיר נפלא. מזכיר לי שלפני כשנה ישבה לידי באוטובוס אישה מטופחת ובעלת מזג טוב ששוחחה עמי על טיול מתוכנן לחו"ל ואז נחשף שרוולה וראיתי מספר כחול. נמלאתי הערצה. שנים לא ראינו מספרים כחולים והנה אשה נהדרת שהיא שיעור בגבורה אנושית יושבת לידי באוטובוס…
רות, אני חייתי רוב חיי ועדיין נמצאת שם חלקית במושב שהוקם על ידי ניצולי שואה. שם לכלם יש מספרים כחולים! גם אני אהבתי לראות את יד השכנה נמתחת, בשמש, לעבר תפוז מהעץ שלה.
איזה שיר ציורי ונוגע