השיר כטקסט תלמודי

 

עוֹנַת הָרַחֲצָה

 

 

בַּבֹּקֶר  הַקַּיְטָנָה הַיַּמִּית הַצִּבְעוֹנִית–

מַעֲלָה אֶת הַמִּפְלָס

בְּאַקְוִיפֶר הַלֵּב

 

מִדֵּי  שָׁעָה הַצַּלְיָנִים

 שׁוֹפְכִים עָלַי קִיתוֹן שֶׁל צוֹנְנִים 

בְּנַכְסָם  אֶת הַיָּם

שֶׁלִּי.

 

מֵעֵת לְעֵת     דַּיָּג  חוֹצֶה לִפְנֵי עֵינַי

הַיְשֵׁר מֵאֵיזוֹ בְּרִית.

 

בְּדִיּוּק בְּשָׁלֹשׁ — הַבְּרִיזָה  מִן הַתִּיכוֹן

 נִשְׁפֶּכֶת דֶּרֶךְ  נַחַל הַיּוֹנִים

                    וְנַעֲרֵי הַחוֹף יוֹצְאִים לִגְלֹשׁ…

 

 

בִּשְׁאַר הַשָּׁעוֹת 

       הָרוּחַ הַמְּקוֹמִית  חָפְשִׁיָּה לַחְרֹשׁ אֶת הַיָּם ,

הַזְּמַן מְשַׁחֵר  לָעֶרֶב

                הָעוֹבֵר  לְאַט, הוֹפֵךְ מִקְדָּשׁ מְעַט

   אֵלָיו אֲנִי קוֹפֶצֶת

                רֹאשׁ

                         בֵּין שְׂפַמְנוּנִים

 הַמְּגִיחִים כִּשְׁלִיחֵי תִיהַמָת

 

 לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ עֹמֶק מִתַּחַת לִ 'תְּכֵלֶת שּוֹקְטָה'

שָׁחֹר מִתַּחַת לַמָּתוֹק מָּתוֹק.

 

וַאֲנִי טוֹבֶלֶת וּמִתְפַּלֶּלֶת, טוֹבֶלֶת וּמִתְפַּלֶּלֶת:

                                           "אֵלִי

                                  הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה,

                       הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?"

 

 

 

בכל פעם שאני מפרסמת שיר  מקומי ממש, אני חוששת שלקורא העירוני  אין החווייות או הידע המסייעים בביצוע השיר מבפנים. כי גם שיר צריך לבצע, ממש כמו יצירה מוסיקלית, לא מספיק להסתכל בתוים—זה לא מרגש.

           ואז עולה בדעתי ששירים כאלה צריכים להופיע כמו דף תלמוד—טקסט השיר באמצע  והמון פירושים מהצד.

 

סילחו לי אם הבננות כאן יודעות הכל ואני מתפרצת לדלת פתוחה – אבל אנסה  להביא קצת פרטים מסייעים בהבנת השיר האחרון שהעלתי כאן  "עונת הרחצה".

 

 

בית ראשון:  אַקְוִיפֶר (אַקְוָה =מים) =  מונח לועזי   למאגר מי תהום. בארץ מקובל לדבר על אקוויפר ההר והאוויפר החוף. לאחרונה התגלה אוויפר  גדול על יד קבוץ דפנה.

 

בית שני: הַצַּלְיָנִים הם תיירים המגיעים לגינוסר ומפליגים בספינות כמו-עתיקות עשוייות מעץ אדום. הנוצרים קוראים לכנרת שלי  ' ים הגליל '  כאילו ים אחר, שלהם.

 

בית שלישי: יש דייג טברייני קבוע , אמנון,  שעובד כאן עם סירה קטנה תכולה, ממש כמו בזמן התנ"ך.   התנ"ך   בלשון הנוצרים הוא הברית ישנה.  הם רואים בו איזה תלמיד של ישוע מן הברית החדשה.  ויש עוד בריתות   כמו ברית בחלוצים עם המקום  כשדייג עברי היה אתגר וכ"ו

 

בית רביעי:  שחם מאד בעמק הירדן לא צריך לספר לכם. עכשו יש מזגנים אבל פעם כלנו חיכינו כאן לשעה 2 כי אז מגיעה הרוח מן הים התיכון. היא יוצאת ב 8 בבקר עוברת את כל הארץ  ולבסוף נשפכת דרך הקניון של' ואדי חמאם' הוא 'נחל היונים'. זהו הנחל שלרגלי הא ארבל.

בנתיים הנערים מחכים עם הגלשנים, לפעמים שעות לתנאי גלישה, כלומר לרוח למפרשיהם. 

 

בית חמישי:  יש רוחות מקומיות מאד נעימות. אני שוחה רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כדי להמנע מן השמש הקופחת—השעה הזו היא לי מקדש מעט.  אז גם פעילים ה שְׂפַמְנוּנִים

 הבשלתיים הענקיים. קרה לי שצפתי זמן רב על הגב ושפמנון ניגש אלי לראות מה זה?  הם גדולים ומפחידים נראים כמו סמל התהומות, ובתהום  הרי שורצת המפלצת  או אלת התהום  תִיהַמָת מן המיתוסים הקדומים של אזורינו.

 

 

 

 

'תְּכֵלֶת שּוֹקְטָה' =  זה כמובן ביטוי של רחל המשוררת

 

שָׁחֹר מִתַּחַת לַמָּתוֹק מָּתוֹק=  מתכתב עם  האדום האדום הזה של יעקב ועשו

 

    "אֵלִי// הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה/ הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?" = ציטוט משיר של אלתרמן

 

 

 

 

 

 

זהו לדעתי אחד השירים היפים ביותר לא רק בשפה העברית, בשירה בכלל. הוא מוטמע בי עם עוד עשרות שירים  שכל חיינו אהרון ואני קראנו זה לזו בקול במקום טלויזיה במקום עיתונים במקום שכנים במקום חו"ל… במקום עוד הרבה דברים. קטעים מהם מחלחלים לשירי, ותמיד השאלה: האם מכירים?  יש אומרים כי אין זה חשוב. הקורא נהנה מן הטקסטורה שנוצרה גם בלי להכיר את המטען שהציטוט מביא איתו. אני לא חושבת כך. אני חושבת שהרבה שירים נראים לנו דלים  מחוסר ידע או עולם חווייתי. אז מה עושים?  כותבים מהפופיק  כמו שירת בתי הקפה הנוצרת היום בתל אביב?!