אני חייבת לשתף אתכם במראה מן החלון. כן, אני יושבת בפנים, שלא כמנהגי, כי בחוץ החם הידוע של בקעת הירדן. אבל על החוף הרחב שהיפה שנוצר מול הבית, דוקא בשל ירידת המפלס — מאות סירות מפרש ססגוניות! נוער מכל הארץ, עורך כאן את
"שיוט הבנים"
הכותרת לשיר הודבקה עכשו כהתייחסות לפוסט של אמיר. לפני כן היתה מעל לשיר הזה רק כוכבית.
שבת שלום
מִן הַזְּמַן אֶל הַנֶּצַח
כָּל הַבֹּקֶר
כָּל הַשַּׁבָּת
כָּל הַשָהוּת
מָצְאָה הָרוּחַ הַמְּקוֹמִית
הָעוֹלָה מִן הָאֲגַם
(לְהַבְדִּיל מִן הָרוּחַ הַתִּיכוֹנִית הַיּוֹרֶדֶת
דֶּרֶךְ וָאדִי חַמָּאם)
אֶת זְרוֹעוֹתַי , רַגְלַי, פָּנַי ,
כָּל עוֹר פָּנוּי…
וְלִטְּפָה אוֹתִי
נֶגֶד כִּוּוּן הַשָּׁעוֹת
אהבתי.
תודה, אביטל, שבת שלום!
זו בעיה, סבינה, – את מציירת בשיר
"אֶת זְרוֹעוֹתַי , רַגְלַי, פָּנַי ,
כָּל עוֹר פָּנוּי…
ואני חשבתי שכולך אך רוח. (ז. א., על בסיסי הקרובים הפוגשים זה את זה הרוח מלטפת את הרוח).ובכלל, אולי שאת כמו ריח טוב שמתנדף ברוח – שאת ממהות הרוח שבזכותו בלבד האדם צויד בכוח תפיסה – שאת כמו רוח שרואים היום ומחר – איננו.
אני איתך – משתדל לתפוס (=להשיג) את הרוח – אך היא חמקמקת כל כך… היא לא לנו, בני תמותה, כנראה. מה לעשות.
איזה עושר אסוצייאטיבי, משה!
סבינה,
והרי בפי כל תהילתך.
תודה על התגובה היפה .
כתבתי לך שיר ופרסמתי אותו בבננות באתר שלי. גם שאלת פעם מה הקשר לתמונות שהבאתי באתר לפ. שדה.
עניתי על הכל ולא ענית. החלטתי שהצלחתי – כדרך גבר בעלמה – להרגיזך – בלא עוול בכפי. אז מה יהיה?
השורה האחרונה מובילה אותנו לקריאה חוזרת ומעניינת של השיר.
יופי
נכון, השורה האחרונה — היא השיר!
הרוחות שם אצלך, סבינה,
ליד האגם המתייבש,
אינן רק נגד כיוון הרוחות,
אלא ממש רוחות שכנגד הטבע!
מישהו חייב לכתוב עליך ועל הכנרת פואמה, שזורה פרחים וצבעים ומשוללת קיטש.
רות, עצם הרעיון הזה, הוא ברכת שבת שלום נהדרת. עכשו ממש יורדת השבת על בקעת גינוסר… הנוער חוזר עם הסירות והמקפלים את המפרשים.
חנוך כשאוהבים אדם הרגש אינו פס עם ירידה "במפלסו", כך גם עם האגם הזה שהתאהבתי בו בגיל 16. להפך– הכל כל כך פגיע שזה עוד יותר מעורר את הלב.
דרישות השלום שלך מן הנוף הקסום ההוא
משיבות את הנפש
או טו טו יורדת השבת על גבעת גנוסר
שבת שלום סבינה
ריקי, אני ממש מרגישה שזהו תפקידי– לדווח מכאן.
נפלא סבינה
תודה, מירי, זה מהקצרים הקומפקטיים שאת אוהבת.
סבינה, חיבוק לך ולכנרת.
מחבקת בחזרה, תמי.
מאד יפה — השיר וגם ההקדמה!
יפה "ליטפה אותי / נגד כיוון השעות", סבינה