כשאני כותבת רשימה על ספר, אני מניחה לכל מה שעסקתי בו קודם ועושה לעצמי סיעור מוחין בכיוון. כלומר קוראת הרבה מסביב ל"נקודה". לפני כמה ימים התבקשתי לכתוב על תרגום לפושקין. ומאז אני קוראת כל דבר רוסי שיש לי בבית (או ברשת). והנה מתוך שלא לשמה בא לשמה. פתחתי סוף סוף ספר שקיבלתי מידידתי חמוטל בר-יוסף. הספר נקרא משמעות האהבה—מבחר כתבים של ולדימיר סולוביוב (1835-1900). כבר בשירים שבפתיחה מצאתי את הרעיון או התופעה שהתעוררות ראשונה של אהבה לאשה בשר ודם יכולה לפתוח את הנשמה לבקש את אהבת האלהים, או במקרה שלו—של סופיה – השכינה או התגלמות החכמה.
הנה שני בתים מפואמה ארוכה :
[ – – -]
וּבְכָל זֹאת יְחִידִי אֲנִי עִם הַסְּפָרִים
וְהַאֲמִינוּ לִי אוֹ לֹא — הָאֵל יוֹדֵעַ–
שֶׁכָּכָה בָּחֲרוּ בִּי הַכּוֹחוֹת הַנִּסְתָּרִים
לִקְרֹא כָּל מַה שָּׁרַק נִתָּן עָלֶיהָ.
וְכַאֲשֶׁר הַחֵשֶׁק הַחוֹטֵא דָּחַק
לִקְרֹא סְפָרִים מְ"אוֹפֶּרָה אַחֶרֶת"
מָצָאתִי שָׁם רַק פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל סְרָק
שֶׁהֱשִׁיבוּנִי לְבֵיתִי נָבוֹךְ עִם עֶרֶב..
[ – – -]
מרוסית א.שלונסקי
אני מכירה את התופעה מסיפורו של אלפונס רטיסבון ( 1814-1884) היהודי שהתנצר ויסד את מסדר האחיות ציון שאחד מן המנזרים שהקים מוכר ואהוב על כולנו – הלא הוא מנזר האחיות בעין-כרם. על רטיסבון מסופר כי היה בן למשפחה יהודית מתבוללת ועשירה ונטול כל רגש דתי, משפחתו פעלה רבות למען אמנסיפציה של יהודי צרפת. כשהיה בן 19 התאהב בבת-דודו אך נאלץ לחכות שנה לנישואים מפאת גילה הצעיר. את השנה הזו חשב להעביר בסיור בארץ הקודש , מה שהיה ממש טרנד במאה ה-19. כדי למצוא לעצמו מארחים בארץ הקודש נסע קודם לרומא כדי שאחיו , שנעשה לא מזמן כומר קתולי, למגינת ליבו של אלפונס, יצייד אותו בכמה איגרות לראשי מוסדות נוצריים בארץ. נתנו לו להמתין בכנסיה ריקה… והנה נגלתה אליו מריה והוא שינה את עורו לחלוטין. כשניסה להבין מה קרה לו ולהסביר לארוסתו—אמר שאהבתו אליה פתחה אל ליבו לאהבת האל.
למי שסקרו מה היה אחר כך. ארוסתו סלחה לו. היא ניסחה זאת כך: "יהודיה יודעת לסלוח". היא נישאה לבעל בעמיו וכל חייה תמכה פיננסית בפרוייקטים של אלפונס.
עוד אשה מקסימה בשם סטלה שהכרתי בחיפה סיפרה לי כי כשהיתה נערה התאהבה בנער חמוד ומתולתל… אבל כשהתעורר ליבה לאהבה אותו, אמר לה הלב – את צריכה משהו שיחזיק מעמד כל החיים. וכך הגיעה לאהבת ישוע. כל מי שמכיר אותה יעיד שהיא מאושרת גם בגיל 83.
אבל אם נחזור לפושקין, שאיתו פתחתי, הוא כידוע עסק כל חייו בהתאהבויות ואף מצא את מותו בדו-קרב עם מי שנחשד בהתעסקות אם אשתו. מעניין לציין שתקופותיו הפוריות באמת מבחינה ספרותית היו אלה שבילה בגלות זו או אחרת, כלומר – כשהיה לבד.
מרתק סבינה. זה ממשיך את הרשימה יפה מאתמול, על המין.
תודה, יעל.
סבינה, גם התת-טקסט אהוב עלי כאן.
כן, כולו תת-טקסט. תודה.
פושקין, כמו משוררים רבים אחרים, מהווה הוכחה ששירה טובה ומשובחת נכתבת מאופל תחתיות.
למה אופל? היה איש חברה מפונק?!
מסע מרתק, מהתשוקה לארצי לתשוקה למה שמעבר לו…
והנה שוב אנחנו בשירי מסע, "שופע הרפתקאות, שופע דעת. אל תראי את הליסטריגונים והקיקלופים…"
מסע מרתק, מהתשוקה לארצי לתשוקה למה שמעבר לו…
והנה שוב אנחנו בשירי מסע, "שופע הרפתקאות, שופע דעת. אל תראי את הליסטריגונים והקיקלופים…"
מסע מרתק, מהתשוקה לארצי לתשוקה למה שמעבר לו…
והנה שוב אנחנו בשירי מסע, "שופע הרפתקאות, שופע דעת. אל תראי את הליסטריגונים והקיקלופים…"
מאיפה הציטוט? האיליאדה?
לא, מאיתקה של קוואפיס
סבינה יקרה, הפונט הזה שבחרת, של כתב היד נורא מקשה על הקריאה
יש סיכוי שתחליפיהו?
נהגתי להשתמש בפונט הזה בשביל הערות אגב, אבל לאחרונה הן מתארכות. אחליף.
סבינה,
אם אחרים מגיבים באותו טקסט 3 פעמים, אגיב רק פעם (וגם הקורסיב איננו מפריע לי): הרעיון המרכזי (של טורך) קרוב ללבי.
[מ.
תודה, משה. מה זה קורסיב?
מעניין מאד
הסיפורים האלה תמיד מושכים את ליבי
יש גם בנין רטיסבון במרכז ירושלים
אותו רטיסבון?
בודאי. רטיסבון הקים בארץ שלשה מבנים. המנזר העיקרי בעיר העתיקה, בתחנה הראשונה של דרך היסורין: אקה הומו, השני בעין כרם — מה שהתכוון להיות בית הכפר של הנזירות מן העיר העתיקה, ובית הספר לכמרים באמצע העיר.