שיר ישן מאד מימים בהם עוד לא היה לי
בית בכנרת—רק אהל
אֶל אֶרֶץ הַכִּנֶּרֶת
בָּרַחְנוּ מִגוֹג וּמָגוֹג
אֶל אֶרֶץ הַכִּנֶּרֶת ;
שָׁם הַיָּם נוֹגֵס וְנָסוֹג, נוֹגֵס וְנָסוֹג
מְלֻמָּד בְּחָכְמַת הָאֵימָה.
וּמִתַּחַת לְחֻפַּת הַנַּיְלוֹן הַצָּהֹב
בְּאֹהֶל רוֹעֵד —
שַׁבְנוּ אֶל תַּשְׁמִישׁ הָאֲדָמָה.
סבינה, טוב עשיתם ויפה כתבת.
ימי האהלים על שפת הכנרת היו יפים מכל הבתים.
סבינה, המילה אימה מוציאה לי את החשק מהשיר. חלילה לי מלגעת בשיר שלא כתבתי ובחויה אישית של כותבתו , אך לו במקום "האימה" היתה למשל "האהבה", אני כקורא יכולתי לראות בנגיסה ובנסיגה של המים תנועה אירוטית.
אבל התנועה שלי אל הכנרת או אל אורח חיים אלטרנטיבי היא הרבה יותר חמורה והארוס פה הוא רק חלק מהחיים ולא שעשוע.
כפי שציינתי לא היתה לי כל כוונה לגעת בשיר היפה שלך. ככותב שירה אני מכיר את התחושה של מישהו שמרשה לעצמו לשנות ולו אות בשיר אישי שנובע מתחושה מדויקת ברגע בו נכתב . הערתי התיחסה רק לקונטקסט החשק בו הובא השיר והיא תאורטית לחלוטין
הכל בסדר, אהוד, העיקר ההתייחסות, השיחה שמתפתחת.
השיר מחבר יפה בין נסיגה לנגיסה ובין אימת המלחמה לבין מעשה האהבה.
(עובדה מדעית היא שמפלס האימה מעלה את מפלס התשוקה).
זה מימי מלחמת המפרץ?
אתה יכול להפנות אותי למחקר המדעי המוכיח שמפלס האימה מעלה את מפלס התשוקה.
הייתי שמח להשתכנע כי אצלי פשוט זה עובד להפך, אך אני כמובן מדגם לא תקף לצורך הענין
איזה שיר . נפלא
תודה, מירי. אהל רועד יכול להיות אהל מועד שלך — חגים פרטיים אבל בזיקה למשהו רחב וכללי ובעל תוקף לתמיד.
שיר נהדר. בקרוב כולנו נצטרך. אם לא לכינרת, לתשמיש אדמה אחר.
שירה, כמובן שהאדמה עצמה היא תשמיש קדושה אפילו כשהיא משמשת לתשמיש המיטה.
אכן, סבינה. יש בכך יופי.
אין מה להגיד, נוטף סקס ואימה. מזכיר לי ספרים של מרגרט אטווד.
איזה קישור! מכירה רק ספר שירה שלה: לצלול אל תוך הטרופת .אני מכירה באנגלית, אבל אני חושבת שגיורא לשם תירגם.
היום הים שם רק נסוג אבל אוהל עוד אפשר להקים
שיר מעולה סבינה.
אני חייב לבדוק בספריה אם יש שם ספרים ישנים שלך.
גיורא