תגובת "הבולגריה" לחלומות בולגריה שפשטו בבלוגיה
אֲנִי בְּחוּ"ל
אֲנִי בְּחוּ"ל
אֲנִי בְּצַד שֵׁנִי שֶׁל הָרְאִי —
רִבּוּעַ הַבָּרָק הָרֵיק שֶׁל הַזְּכִירָה.
הַאִם לַמַּחְשָׁבָה יֵשׁ בָּבוּאָה?
הַאִם לָאַהֲבָה
הָעֲצוּבָה יֵשׁ הִשְׁתַּקְּפוּת?
אֶרֶץ פְּעוּטָה וּמְרוּטָה שֶׁלִּי,
בַּיִת מָלֵא אַחִים
לֹא אֲהוּבִים כָּל-כָּךְ
הֵן בִּלְעָדַיִךְ
לֹא הָיְתָה לִי גַּם הַמִּשְׁקֹלֶת
הַקַּלָּה הַזֹּאת —
לְהַחְזִיק אֶת מַפַּת עוֹלָמִי
עַל מַפַּת-הַשֻּׁלְחָן הַמְּשֻׁבֶּצֶת
( קַוֵּי אֹרֶךְ וְרֹחַב, כָּחֹל – לָבָן ,
יָם וְקֶצֶף , שָׁמַיִם וְעָנָן )
בַּמִּסְעָדָה עַל שְׂפַת הַבּוֹסְפוֹרוּס.
גם אני באוויר…
כל כך יפה ועצוב ומובן אך גם מוזר, כי היכן התחבאה איסטנבול בציור – בין קפלי המפה על השולחן? – והבוספורוס? ואיה סופיה והטופקאפי, והנגנים שברחובות? לא יכול להיות שאנחנו הסתרו כולם…
בוודאי שלמחשבה יש בבואה
לכן ריחוף נעים לכן
בצד השני של המראה.
אֲנִי בְּצַד שֵׁנִי שֶׁל הָרְאִי —
סבינה, זה כשלעצמו היה רוצה שתגידי עליו יותר
וגם
הֵן בִּלְעָדַיִךְ
לֹא הָיְתָה לִי גַּם הַמִּשְׁקֹלֶת
הַקַּלָּה הַזֹּאת —
לְהַחְזִיק אֶת מַפַּת עוֹלָמִי
-שיר יפיפיה עצמאי
זו הכרזת אהבה נוגעת-ללב, כלפי "הארץ הפעוטה והמרוטה" המשמשת כמשקולת, אולי כעוגן.
אני בהחלט יכולה להזדהות עם זה: כשאני בחו"ל, אני מרגישה כעלה שנשר. לא ששם רע, ולא שפה כל כך טוב – אבל רק פה אני בבית.
סבינה,אני כאן וגם בחו"ל.
עושה רושם של שירת אינסטנט.משלוח מהיר וישיר [מהמיקרו ישר לשולחן] של רגשות באמצאות עולם דימויים ומטפורות נורא צפוי,מידי צפוי. את צריכה לחזור ל"בשל" על אש קטנה,פיצפונת,הו אז תשוב השירה הגדולה.הניחי לשירת הבלוג,תתחברי לטבעה של השירה ולטבע עצמו.אם זה אפשרי עדיין.
יפעת, זהו שיר שכתבתי לפני 10 שנים בביקור קצת-נפל באיסטנבול לא פירסמתי אותו מאז כי לא הייתי בטוחה בטיבו
אז אינסטנט הוא לא, אבל…
הללוואי עלי!
מה הלוואי עלי? אומי, להרגיש כך בחו"ל?
שיר יפה סבינה וחם ובניגוד ליפעת חושבת שב"שירת המיקרו" שלך הויטמינים לא חיוניים פחות 🙂
זכויות שמורות על "שירת המיקרו" 🙂
מצטרפת לריקי
אני לא מחזיקה מיקרו בבית, זה לא בריא כל בקרינה הזאת!
היי סבינה
מתראים בשבת… ראיית את ההזמנה אצלי?
שיר לוקח רחוק
להתראות בקרוב
טובה
אהבתי את ההגדרה"הצד השני של הראי" ארץ הפלאות. יפה